רישום של העבר

תקציר

וירגיניה וולף החלה בכתיבת רישום של העבר באפריל 1939, כשהיא בת חמישים ושבע. את חלקו האחרון כתבה שנה לאחר מכן, כארבעה חודשים לפני ששלחה יד בנפשה. בכתיבתו ביקשה לעצמה הפוגה מהתחייבויותיה מקצועיות ומפלט ממועקת ימי מלחמת העולם השנייה.זהו ספר הזיכרונות האוטוביוגרפיה האחרונה שלה, וככה יש בו עניין מיוחד. כאן היא מעלה על הכתב את מחשבותיה העמוקות והאינטימיות ביותר. היא חוזרת לזיכרונות המכוננים של ילדותה ומבקשת לברר באופן מעמיק את טיב יחסי המורכבים עם אביה, אחיה ואחיותיה, וכיצד השפיע עליה האובדן העצום שחוותה עם מוטן של דמויות מרכזיות בחייה - אמה, אחותה סטלה ואחיה האהוב תובי. כתיבתה של וולף ברישום של העבר מתעלה לשיאים של צלילות ויופי. חיים בה בכפיפה אחת רובדי הזמן דרך של חיים, והעבר אותו היא מעלה אינו משמש כזיכרון בלבד, אלא כמקור נביעה מת ואינסופי, הרוחש חיים עצמאיים ומוסיף לקלוח בערוצים משלו בעוצמה שלעיתים עזה בהרבה מחיי ההווה. רישום של העברה יכול להביט עמוק לתוך נפשה של וירגיניה וולף ולראות איך השתקפה בו בעיני עצמה הסופרת הנערצת והמרתקת ששינתה את הספר פניות לעד.