זיכרונות של אנטישמי

הגיבור החמקמק של "זיכרונות של אנטישמי" הוא נצר למשפחת אצולה שירדה מגדולתה לאחר מלחמת העולם הראשונה, אך חיה עדיין על תהילת ימי העבר. בחמישה פרקים המרכיבים את הרומן, חוזר המספר אל תקופות מרכזיות בחייו – החל בילדותו בבוקובינה, דרך שנות נעוריו והתבגרותו המינית בבוקרשט ובברלין, וכלה בבגרותו, כשהוא חי באיטליה, נשוי בשלישית ומתמודד עם האסונות שפקדו אותו.

הוא אינו נאצי בדעותיו. להפך: הוא חי כאיש העולם הגדול, נרתע משיחות פוליטיות ונודד ברחבי אירופה. יש לו חברים יהודים ואהובות יהודיות – קשרים שאותם הוא מסתיר, כמובן... משום שלאורך כל חייו הוא מנהל עם היהודים מעין ריקוד אסור של משיכה ודחייה, סקרנות ובוז, הזדהות ורתיעה. פעם זהו ילד יהודי עני שמתגלה כפסנתרן מחונן ומעורר את קנאתו; פעם זוהי אלמנה יהודייה שמתאהבת בו עד כלות; ופעם זוהי בתם ההוללת של שכניו היהודים, שספק מפתה ספק משחקת בו. רק בחלק החמישי, שמסופר שנים רבות לאחר מלחמת העולם השנייה, מבין כנראה הגיבור לאילו מחוזות נוראיים הוביל אותו הריקוד הזה, ועד כמה עיוור היה – ולכן שותף בעקיפין – לזוועות הגדולות ביותר שעשו בני אדם.

"זיכרונות של אנטישמי" הוא רומן שנון, מטריד, פרובוקטיבי וסוחף בתיאוריו המצחיקים והמחרידים. זוהי יצירתו המוכרת ביותר (והראשונה שמתורגמת לעברית) של גרגור פון רצורי (1988-1914), מהסופרים הגרמנים החשובים במאה העשרים. הרומן, בתרגומו של חנן אלשטיין (שאף הוסיף לתרגום אחרית דבר), בוחן את שורשיה הקדומים המסורתיים של האנטישמיות באירופה ואת הזרמים התת-קרקעיים העכורים שהובילו לימים לצמיחת הנאציזם.