המלכות

שהפועלים כיום בצרפת, נקלע בתחילת שנות התשעים למשבר קיומי עמוק שהביא אותו עד לידי חזרה בתשובה.
עשרים וארבע שנים אחר כך, כשהוא כבר מגדיר את עצמו כאגנוסטי, נזכר קארר בחינוכו הקתולי, נובר ברשימות שכתב במהלך הפרק הדתי בחייו שאותו מיהר להדחיק ולשכוח, ומבקש לפענח את קסמה של הנצרות. הוא מתעמק שוב בספרי הבשורה ובמלחמת היהודים של יוספוס פלביוס, ומאחר שהוא כיום גם אדם נייד ואמיד, הוא מחליט לעקוב בדקדקנות אחר המסע חובק העולם של פאולוס היהודי ולוקס היווני במרחבי הים התיכון. בדרכו הכנה והאירונית, המשלבת כתיבה אוטוביוגרפית, תיעודית ובדיונית, הוא מנסה להבין את הרעיון שסחף יהודים, יוונים ורומאים בכל רחבי העולם העתיק לאחת ההרפתקות הרוחניות הגורליות ביותר בהיסטוריה האנושית, וכותב מחדש את הסיפור של הנוצרים הראשונים החל בסעודה האחרונה וצליבתו של ישו, דרך השריפה הגדולה ברומא ועד לחורבן בית שני. אף שלא ממש רצינו בו, הסיפור הזה, שמתרחש באחת התקופות הדרמטיות ביותר בתולדותינו, הוא גם הסיפור שלנו.

ומי באמת הרג את ישו?
אצל קארר, כרגיל, הדברים קצת יותר מורכבים.