חתיכות העץ הקטנות של אלוהים

שלוש יצירות המופת הסנגליות שקובצו לספר זה פותחות בפנינו חלון לנופי אפריקה שלאחר עידן הקולוניאליזם, ומוליכות אותנו למסע תרבותי מרתק המשלב בין תרבויות מקומיות ומורשת קולוניאלית. זוהי הזדמנות נדירה מאוד להכיר ספרות משובחת שנכתבה על ידי טובי הסופרים מסנגל. שלושת הסיפורים מספקים מבט אנושי מגוון ומכמיר לב על דילמות אוניברסליות שעוסקות בזהות מגדרית, פוליטית, מעמדית ותרבותית.

"מכתב ארוך כל כך" מאת מריאמה בָּה הוא רומן על שתי חברות. כשמת בעלה של רמטולאי, היא ממהרת לכתוב לחברתה עיישטו שעזבה את סנגל, ובמכתבה הארוך מגוללת את סיפור נטישתו של בעלהּ לטובת אישה צעירה.

"חתיכות העץ הקטנות של אלוהים" מאת אוסמן סמבן מספר על שביתת פועלי הרכבת הצרפתית והרעב שפורץ בכפר סנגלי קטן בעקבות השביתה. כל הדמויות חוזרות מן המאבק הזה שונות מכפי שהן נכנסו אליו. בסיפור נפרשת גלריה צבעונית של נשים וגברים, מהעיר ומהכפר, המשקפת את פניה המורכבות של סנגל.

"הרפתקה בערפל" מאת שייח חמידו קן הוא רומן העוסק במתח בין מסורת לבין צורך בהשכלה מערבית. לאחר התלבטות קשה, מעביר אחד המנהיגים המקומיים את בנו ללימודים בבית ספר צרפתי. הבן עושה חיל ויוצא ללמוד בפריז, ושם מתעמת עם פילוסופיות מערביות, מתיידד עם נשים, ובסופו של דבר שב למולדתו ונקרע בין שני העולמות.

"החיפוש אחרי 'אותנטיות' עובר כחוט השני בכל אחד מן הרומנים באסופה הזאת, שמחבריהם נאבקים לשדר קול אפריקני דווקא בז'אנר ספרותי ובשפה הנטועים עמוק בתוך התרבות הקלוניאלית." כך כותבת באחרית הדבר ד"ר לין שלר, מנהלת מרכז אפריקה על-שם תמר גולן, שגם בחרה את היצירות המופיעות בספר. למה נכתבו הרומנים בצרפתית, ולא בשפה המקומית? איך מכניסים לז'אנר אירופי כמו "רומן" סממנים ספרותיים מקומיים? תשובותיה של ד"ר שלר לשאלות אלה ואחרות מרחיבות את הבנתנו והנאתנו מהיצירות.