סרוטונין

ב״סרוטונין״, הרומן השביעי שלו, חוזר מישל וולבק לדמות הפקיד הנודד (והבודד, כמובן) שאפיינה את גיבורי הרומנים הראשונים שלו, ״הרחבת תחום המאבק״, ״החלקיקים האלמנטריים״ ו״פלטפורמה״.
הזמן הוא העתיד הקרוב. המקום הוא אירופה.
כשהוא מתודלק על ידי סיגריות ו״קפטוריקס״, נוגד דיכאון מדור חדש, מהנדס אגרונומיה בעל השם הבלתי נסבל פלורן-קלוד, שאחראי יחד עם אינסוף מהנדסים-פקידים להרס העולם הישן והטוב, מנסה לברוח מחייו הקודמים. העלילה מתרחשת בין מושבות נודיסטים בספרד, מגדלי מגורים בפריז ובעיקר במרחבי הכפר הצרפתיים המתרוששים והולכים, שם הוא יכול לחוות על בשרו את ההשלכות הישירות של עבודתו.
עכשיו, באמצע החיים, לאחר שהוא נפטר מבת הזוג השנואה שלו, פלורן-קלוד אכול חרטה. לא רק על העבודה שעשה, בעיקר על האהבות שאיבד. כשהוא מסתכל אחורה הוא מסכם: ״מעולם לא הייתי אלא חדל אישים נרפה.״ גם העתיד לא נראה משהו: ״המחצית השנייה של הקיום שלי, בהתחשב במחצית הראשונה, תתאפיין ברפיסות ובהתפוררות כואבות.״, הוא מנבא. עד אז, האתגרים העיקריים שממתינים לו הם איך להשיג עוד מרשם ל״קפטוריקס״ והיכן ניתן למצוא מלון עם חדר למעשנים.