ספרו החדש של דן בניה סרי כולל שתי נובלות. הנובלה הראשונה, "יערות צובעים בירוק", עוקבת אחר קורותיו של נער, שאביו רדוף על ידי מראה היערות שסבו שרף באירופה האפלה, כנקמה על רצח בני משפחתו. הנובלה השנייה, "חייו ומותו של יששכר הראשון", מספרת את סיפורה של אישה צעירה, שהוריה השיאו אותה לגבר כבד גוף, מוגבל בשכלו. גיבורי הנובלות מבקשים לסלול לעצמם דרך בעולם סבוך, גדוש בתשוקות ובשאיפות שונות ותדיר גם סותרות, שהצפנים החברתיים והתרבותיים שלו נשגבים מבינתם. 
הקוראים חשים צער והזדהות עם דמויות אלו, שהגורל והחברה התאכזרו אליהן, אך בה בעת, שואבים מעט נחמה בזכות ההומור הסמוי שבו מלטף המחבר את גיבוריו. 

דן בניה סרי יוצר ביערות צובעים בירוק מחוז נוסף ביקום שברא בסיפוריו, המבוסס על העצמה והגזמה של העולם שאותו חווה כילד בירושלים. זהו עולם שנדמה שונה לחלוטין מהעולם שאנו מכירים. אך לאמיתו של דבר, זהו העולם שלנו, כפי שהוא נראה דרך עיניהם של בני אדם החיים בשוליים השקופים של החברה הישראלית. לבני האדם האלה, וגם למספר, המתבונן בהם בפיכחון אכזרי וגם ברחמים, יש עברית משלהם: פתיינית, שכונתית, מהודרת ופרחחית.

דן בניה סרי החל את דרכו הספרותית בנובלה שלו עוגיות המלח של סבתא סולטנה (מ' ניומן, 1980). ספרו ציפורי צל (כתר, 1987) זכה לביקורות נלהבות, היה לרב־מכר ענק וקנה לסרי מקום בפנתיאון של הספרות העברית. אחריו ראו אור עוד תשעה ספרים ובהם הרומן המופלא ארטור (כנרת, זמורה־ביתן, 2011), שהעשירו את יצירתו, שאין דומה לה בסיפורת העברית כיום.