מעקב

"בשבילך," גיולה אמר, והושיט לה זר קטן של פרחי אדלווייס.
"אל תגיד לי שקטפת אותם בעצמך," אמרה לילי כשנשמה את לחיו. אצבעותיה נגעו בשׂער ראשו וירדו אל שוליו, אל העורף, ניסו לחדור אל מתחת לצווארון, אל קצה הגב, אל כל הגוף שמתחת לבד הכפות בכפתורים, בשרוולים. "ואיפה בכלל הצלחת למצוא אותם עכשיו, וחוץ מזה, גיולה, אסור לקטוף אדלווייס! אתה הרי יודע שזה פרח מוגן."
"יכול להיות..." הוא אמר רגע לפני ששם, על הרציף, לעיני הנוסעים המעטים שמיהרו לדרכם, אסף אליו פיו את פיה ויצר בנגיעתו הסודית, המוסתרת מעיני הצופים, מציאות גועשת שאפשר להכיר את קיומה רק כשהעיניים עצומות, "אבל לידיעתך, אני החלטתי שמעכשיו אני עושה בדיוק מה שמתחשק לי. גם, ואולי בעיקר, את מה שאסור."
במשך שנים נשלחים לתל אביב בוגרים של קורס סוכני CIA לעקוב אחר בני משפחת פאר. ספק אם מי מהם קולט איזה עצב ואיזו סערה מסתתרים מאחורי המעטה האלגנטי והמאופק של לילי, שהמלחמה הפרידה בינה ובין אהובה, גיולה, והיא נישאה ליואל, אחיו הצעיר, וכיצד מתנהלים החיים בתוך הבית הבורגני, המבוסס והנוח שיואל בונה ללילי, ולילדיו עמיחי ודפנה. הסוכנים עוקבים אחר צמיחתה של המשפחה שמנסה להשאיר מאחור את מוראות השואה ולמראית עין מתערה היטב בנוף העירוני האופטימי של העיר העברית הראשונה.
"מעקב", נוגע בפרשת קסטנר ובגורל יהודי הונגריה, ומטפל בעדינות ביחסים בין הורים שהיו שם, לבניהם שנולדו כאן. זה סיפור על אהבות, כאבים ותקוות – המסופר בנדיבות, בצלילות ובמיומנות מרשימה.
עופרה עופר אורן, ילידת תל אביב. מתגוררת בקריית אונו. סופרת, מתרגמת ועורכת. בשנת 1995 זכתה בפרס ראש הממשלה ליצירה.