חדר

שמונה חיילים וחיילות טורחים בחדר קטן וצפוף, באחד מבסיסי צה"ל, על הכנת סרט הסברה. תלמיד ציור בפאריז מוליך עמו שלושה חסרי־בית, קלושארים, אל חדר־מתים, כדי שישמשו לו שם מודל לתמונה. 

אי שם, במחוזות האגדה, משעבדים מלך וכוהנו הגדול את בני עמם ואת אויביהם המובסים למלאכת הקמתה של אנדרטה אדירה לאלם - על אלה מספרים שלושת חלקי יצירתו החדשה של יובל שמעוני, שלושה חלקים נבדלים ועצמאיים, לכאורה, שבסופו של דבר מתלכדים למכלול, המצליח לחולל את הבלתי אפשרי, כמדומה; מן הצד האחד להעלות פרטים זערוריים מחייהם של בני־אדם ועולם הדומם, החי והצומח המקיף אותם, ולצייר כל אחד מהם כאילו הוא לעצמו עולם ומלואו.
ומן הצד האחר, לצרף מהם סיפורי־חיים שלמים שנשזרים זה בזה על שמחותיהם ומכאוביהם, על הארוס והמוות שבהם, ובייחוד, על הנסיונות הלא־נלאים של גיבוריהם - מיגוון מעניין של דמויות וטיפוסים - להיאחז בפיסה קטנה או גדולה של אושר.
מעל לכל אלה בוחנת היצירה גם את שאלת כוחה של האמנות, ושל האדם עצמו, אמן חייו, להתמודד עם הממדים הבלתי־נתפסים של הקיום: עם הקטנות שתוחמות לו נסיבות חייו, ועם הענקיות של העולם הסובב אותו, ששתיהן אין להן שיעור.
בכל הרבדים האלה חותרת כאן אמנות הכתיבה והסיפור לשלמות ולדיוק, ובתוך כך דבקה באמיתות האנושיות, פוסעת צעד־צעד בדרך אל נבכי נפשו של האדם - אם נפשם של רס"ר בצה"ל ושל חיילים במלחמת לבנון, ואם נפשה של קלושארית צרפתייה זקנה בפאריז.