דברי ימי מנזר

לקורא העברי צפוי בספר הזה – הראשון של סאראמאגו בעברית – מפגש המזכיר בעוצמתו את המפגש מעורר-ההשתאות עם 'מאה שנים של בדידות'. ואכן, הספר – תערובת מקורית של ריאליזם היסטורי דק-בפרטים ושל פנטסיה – הושווה לספרו של מארקס גם בביקורת.
בדמיון מבריק ובהומור שוזר הספר, על רקע המאה השבע-עשרה, אירועים מחצר-המלוכה והאינקוויזיציה עם אירועים אנושיים מחיי פשוטי-העם, בארץ הנמקה ברעב ובדיכוי. במרכזו ניצבים שני "פרויקטים": מלך פורטוגל, חובב הנזירוֹת, בונה מנזר מפואר, תוך שיעבוד נוראי של בני-עמו. מצד שני – הַמְראה של קידמה ודמיון יוצר: האב ברתולומאו לורנסו (דמות היסטורית!) בונה ספינת-אוויר, יחד עם חייל-לשעבר קטוע-יד (באלתאזאר), ועם אהובתו של הלה, בלימונדה.
בלימונדה ניחנה בכוח להסתכל פנימה אל תוך גופם של האנשים, ולראות אף את הענן האטום שבתוכם, שהוא הרצון האנושי. היא עוברת מבית מוכה מגפה אחד לאחר, לאסוף רצונות; עד שבידה אלפיים רצונות אנושיים שבכוחם להרים את ספינת-האוויר, כי "הרצון של בני האדם הוא שתומך בכוכבים".
 זהו אם-כן ספר על הכיסופים והרצון האנושי החופשי, הממריאים אל-על מול כובד רצון-העריצים השרירותי. אבל לשני "הפרויקטים" המנוגדים יש גם צד משותף: יציאה מחיי האדם הפרטי, שיעבודם של החיים למשהו "גדול". תחת כובד פרויקט הבנייה נלקחים האנשים מחייהם שלהם, אבל גם באלתאזאר נלקח מבלימונדה. קולו הגמיש של המספר מחליף צבעים, כזיקית; פעם הוא בלתי מהימן בהבנתו ובערכיו, וכאילו הוא בן-התקופה, ופעם הוא בעל פרספקטיבה היסטורית, הממצה את "כל ידיעתו". הן בתיאור מאורעות גדולים, הן בפרטי חיי-אנוש "שפלים", והן בקטעים האירוניים על אלוהים, דמות לא-שולית בספר, זהו ספר גדול, שזכות היא להוציאו לאור.
סאראמאגו, היום הבולט שבסופרי פורטוגל, נולד ב-1922 למשפחה של כפריים. את בית הספר התיכון לא סיים, בגלל קשיים כלכליים, והיה מכונאי, שרטט וכו' ובהמשך עיתונאי ועורך. החל מ-1966 פרסם ספרי שירה, מחזות, סיפורים, רומנים, מסות ו"כרוניקות", ומ-1979 הוא מתמסר אך לפעילותו כסופר. 'דברי ימי מנזר' (1982) הוא ספרו פורץ-הדרך, שעימו זכה להכרה עולמית. הוא נדפס בפורטוגל בלמעלה מ-20 מהדורות, ראה-אור בתרגום ב-25 ארצות, וקיבל שורה של פרסים ספרותיים. אותה דרך כתיבה רבת-פיתולים, פעמים אירונית ורוננת ופעמים מקוננת ומתעלה לקרשנדו טרגי, היא הסגולה העושה את 'דברי ימי מנזר' לרומן נפלא." (יורם ברונובסקי).