המוסינזונים

זליג זומר היה תלמיד ישיבה מצטיין באוקראינה בתחילת המאה שעברה. בעקבות שמועה זדונית, שלפיה ניסה לפתות את בתו של הרב, נאלץ בן ליל לאסוף את חפציו ולצאת לנדודים. בחיפושיו אחרי ייעודו הוא מגיע לעיר המחוז קמיניץ פודולסקי, מוצא עבודה כמורה לעברית ומתאהב בתלמידתו.
כך נפתח הרומן המלווה את המשורר המתוסכל וביש המזל זליג זומר ואת שתי הנשים שנישא להן, ששתיהן נקראו דבורה. זליג עתיד לפשוט רגל, לעבור מסלול ייסורים, לשנות את שמו לאשר מוסינזון, לעלות לפלשתינה ולהתיישב במושב העובדים עין גנים, שם יהיה בעל רפת.
הספר מלווה את יחסיו המורכבים של זליג-אשר עם שתי נשותיו, שהיו שונות בתכלית זו מזו. בעוד דבורה הראשונה היתה מודל לחריצות ולמסירות לרעיון הסוציאליסטי, כאנשי העלייה השנייה, דבורה השנייה סירבה לעבוד בפרדסים, לקתה בדיכאון לאחר לידה ונשלחה עם יגאל בנה לווינה, להירפא בקליניקה של פרויד. וזוהי רק ההתחלה.
ורד מוסנזון, נכדתה של דבורה הראשונה, מגוללת כאן את סיפורה הנפתל של משפחת מוסינזון על שלל תפניותיו, שאפילו על הדרך בה נכתב שם המשפחה אינם מצליחים להסכים. הספר מבוסס על קטעי סיפורים ששמעה מאביה משה בילדותה. עליהם הוסיפה מפרי דמיונה, וביד אמן היא שוזרת עובדות ובדיון לכדי סיפור עלילה מורכב, רב-מהמורות ובלתי צפוי, החודר לעומק הלב.
ורד מוסנזון נולדה וגדלה בקיבוץ נען. ספרה הראשון, "דברים שצריכים לעבור, הרהורים וציורים" (דליה פלד מוציאים לאור, 1980), יצא לאור בזמן שירותה הצבאי, כשהיתה רק בת שמונה-עשרה, היה לספר הנמכר ביותר בישראל בשנות השמונים והוא ממשיך להימכר ולרתק עד עצם היום הזה. בהמשך הוציאה אחד-עשר ספרים, התמחתה במיתוג ופיתחה שיטה ל"גידול רעיונות" שפירטה בספרה "ארגז הכלים הצהוב" (זהות ושפה, 2008). לאחרונה, אחרי ארבעים וארבע שנים בעיר, חזרה הביתה לנען.