מה מאפשר תרגום של אפקט או התמרה של ייצוג דחפי לשפה ולמערכת סימבולית? מה מאפשר הבנה ותרגום של מטפל את תודעתו של המטופל? מהם המפתחות שיש בידי המטפל או המטופל להתייחסות לתהליכים מנטליים בכלל ולא מודעים בפרט המתרחשים בנפש? כיצד מתגברת הפסיכואנליזה על שונות תרבותית בין מטפל למטופל? אילו מודלים תרגומיים מובלעים בכל הגות פסיכואנליטית העוסקת בהבנת נפש? – אלו חלק מהשאלות שהיוו בסיס לכתיבת המחקר של ספר זה. שאלות  מעשיות אלו נוגעות באופן ישיר לאופן שבו פועל מנגנון התרגום בתודעתנו.

הזיקה בין פסיכואנליזה לתרגום החלה עוד בכתביו של פרויד, באופן שבו הוא מפתח את המודל התרגומי לחלום והגדרת ההדחקה ככשל תרגומי. לפיכך מסקרן להעמיק ולבחון באילו עוד אופנים מתפקד התרגום בתהליכי עיצוב העצמי. הטענה המרכזית העולה מהספר היא שתרגום מהווה מנגנון סמיוטי-אקטיבי בכינון העצמי בפסיכותרפיה פסיכואנליטית. בפרקי הספר השונים נחשפים ונבחנים אופני פעולת התרגום במפגש טיפולי כזה. כמו כן נעשה ניסיון להעמיק בהבנת אופן פעולת התרגום בפסיכואנליזה, פעולה המאפשרת לזהות מצבי תקיעות בתהליך הפסיכואנליטי שנובעים מקשיים וכשלים בתרגום. ספרה של זהורית אסולין הוא אמנם פרי של עבודה מחקרית ממושכת, אבל הוא עדיין נותר פתוח באינסופיות הגלומה בנושא שבו הוא עוסק. כמו בתהליך התרגום, גם כאן יש צורך במוען ונמען, ולכן מקצת הרעיונות יתגלו כפתוחים וככאלה הזקוקים למבטו של הקורא על מנת שיתגלו משמעויות נוספות המגולמות בהם.