עיניים בגב

כששואלים הורים מה הם רוצים שבית הספר ייתן לילדם, הם עונים: "שיהיה בן אדם"; כששואלים תלמידים מדוע הם באים לבית הספר, הם אומרים: "בשביל החברים"; וכששואלים מורים מה הם מבקשים לעשות בבית הספר, הם עונים: "ללמד". השוני בציפיות מכתיב אכזבה של כל אחד מהשותפים. החינוך זקוק למבט מורכב, רב-ממדי. בלא להביא בחשבון את כלל נקודות המבט, לא תצליח מערכת החינוך לתת מענה לעומס הציפיות המוטל עליה.

עיניים בגב – שישה מבטים על חינוך בוחן את מערכת החינוך בשש עיניים: עין של תלמיד, של מורה, של הורה, של מנהל בית ספר, של מנהל מערכת החינוך בירושלים שהיא הגדולה בארץ ובעין הצופה פני העתיד. כמו מבט על קובייה בעלת שש צלעות, זהו מבט המבקש להקיף את המורכבות של החינוך מכל צדדיו ולהציע דרכים מעשיות לשיפור ולשינוי עמוק. השילוב בין הזווית האישית לבין התובנות העקרוניות שזור בספר והופך אותו לחדשני ובעל ערך לאנשי חינוך, לאוהבי חינוך ולשותפים החשובים ביותר של מערכת החינוך – ההורים.

הספר נקרא בשטף כמו היה ספר קריאה, ואגב כך הופך אותנו הקוראים לשותפים למסע החינוכי, לשאלות הגדולות והקטנות, כמו גם ללבטים ולהכרעות.

משה (קינלי) טור-פז הוא איש חינוך. במשך שנים רבות עבד כמורה בבית ספר "פלך" וכמרצה באוניברסיטה העברית בירושלים, ניהל בית ספר תיכון בקיבוץ שדה אליהו, עמד בראש מינהל החינוך של העיר ירושלים (מנח"י) ושימש כמנכ"ל רשת החינוך של הקיבוץ הדתי. הוא נשוי לשלומית, אב לחמישה וחבר קיבוץ כפר עציון. זהו ספרו הראשון.