"נחמיה - לא עבר", אמר הקצין במרכז המיון לקורס טיס, שהקריא שם אחר שם מדף נייר שאחז בידו.

עמדתי שם המום ומאוכזב. היחידה שהבחינה בכך היתה רב"טית צעירה מיחידת המיון. היא ניגשה אלי ושאלה: "מה קורה לך?" 

השאלה נשאלה בכוונה אמיתית לדעת, ואם אפשר - לעזור.

"אמרו לי שנכשלתי כי אין לי בגרות. את זה הרי ידעו כשלחצו שאבוא למבדקים, ואני הרי בכלל לא רציתי להיות טייס!"

"חכה", אמרה והלכה. וכשחזרה הודיעה: "אתה נשאר".  

בגלל ה"מה קורה לך?" שלה הגעתי לקורס טיס.

בלטוס נמוך – לראות רחוק אספר על חטיפת המכ"מ המצרי (תרנגול 53), על חילוץ מטורף מתוך לוע הארי המצרי, על שעות של טיסה בדרום לבנון בתוך מסוק קרב צפוף ומאוים; וגם על יחסי הגומלין בין חיל האוויר לזרועות צה"ל, ועל מקומו ודמותו של צה"ל בחברה הישראלית. אך גם, ואולי בעיקר, יובאו כאן סיפורי היומיום שלנו, של כל אלה שהלכו יחד בדרך הארוכה הזאת. כי הרי אף פעם לא הייתי לבד. 

אם הכתוב כאן יגרום למפקדים לעזור, ולחיילים לא לוותר ולהיאבק על חלומות, אראה זאת כהישג משמעותי לא פחות ממבצעים מוצלחים שביצענו, חברי ואני, מהנילוס ו(כמעט) עד לפרת. 

נחמיה דגן נולד בכפר חיטים, חקלאי בראשית דרכו, טייס מסוקים בכיר בחיל האוויר, בעל עיטור אות המופת על טיסה מבצעית מעבר לקווי האויב, ממקימי מערך המסוקים הכבדים, מערך מסוקי הקרב ומערך שיתוף הפעולה בין חיל האוויר לכוחות היבשה והים. מוסב שריון בהסבה הארוכה ביותר שעשה קצין שלא מגיסות השריון. בתפקידו האחרון בצבא היה קצין חינוך ראשי של צה"ל ויזם את תוכניות "תרבות יום א'" ואת "מסלול מוזיקאים ורקדנים מצטיינים בצה"ל". בעל תואר ראשון מאוניברסיטת תל אביב. כיום עוסק בהנגשת המוזיקה לחיילי צה"ל בבסיסים השונים. נשוי לשוש, שותפתו לדרך ולעשייה, ולהם בן ובת, ארבע נכדות ונכד.