סנאי ירוק

זהו סיפור על אודות קבוצת צנחני מילואים יוצאת דופן, שבתום מלחמת יום כיפור, במצרים, מעבר לתעלת סואץ, ליד איסמעיליה, החלה לאסוף על דעת עצמה טילים נגד טנקים שהותירו המצרים מאחור בשטח, ולהתאמן עליהם. הם התאגדו למחלקת סאגר, בחרו לעצמם אחד מתוכם, שלא היה כלל קצין, למפקד המחלקה, והנהיגו אורחות התנהגות משלהם והתנהלות ללא פקודות. שנים אחר־כך, במלחמת שלום הגליל, הם יקבלו את הכינוי סנאי ירוק. אף שמחלקה זו מעולם לא קיבלה כל הכרה רשמית כמחלקת לוחמה בשריון ומעולם לא ניתנו לה תקנים ואמצעים לשם פעילותה ככזו, אנשיה התמידו בדרכם. כאשר נותרו ללא טילים, ידעו כי ימצאו בהמשך, בכוחות עצמם, טילי שלל חדשים ויאספו אותם. כך היה גם בתום מלחמת שלום הגליל. הם שוטטו ברחבי דרום לבנון, היכן שנטשו הכוחות הסוריים, ושבו והצטיידו בטילי סאגר שהותירו הסורים מאחור. זהו סיפור על חברים שיזמו, שהתמידו, שלא ויתרו לעולם; חברים שהתנהגו אחרת וידעו תמיד טוב יותר מכל אחד אחר איך יוכלו למקסם את תועלתם ותרומתם כלוחמים. זהו גם סיפורן, בתמצית, של יחידות טילים נגד טנקים נוספות בתולדות צה"ל, שמתוכן ולצדן קמה ופעלה מחלקת הסאגר. זהו סיפור על אהבת הארץ, הקרבה, חברות, יוזמה וחשיבה אחרת.