בן גוריון של שמעון פרס

"בן-גוריון היה אדם של אידיאה אחת. להקים מדינה. כל היתר היה משני.
הוא קם בבוקר ומה שראה לפניו זו מדינה. הלך לישון בערב – מדינה."
 ואחרי שהמדינה הוקמה?
"הוא לא חשב שהיא הוקמה."
שמעון פרס מודאג. עתידה של המדינה הציונית-יהודית-דמוקרטית עוד לא הובטח. את הפתרון הוא רואה במדינאות אמיצה הקוראת את המציאות. ערגתו לדוד בן-גוריון היא בעיקר ערגה למנהיגות בעלת מודעות היסטורית וכושר הכרעה.
ברגע אחד, נענה פרס להצעה לתרום ביוגרפיה של בן-גוריון לסדרת ספרים על אישים יהודים היוצאת לאור בארצות הברית. בלעדי בן-גוריון, הוא קובע בלהט, לא היתה ליהודים תקומה לאומית.

בחדות מבטו ההיסטורי, הוא סוקר את פועלו של בן-גוריון כחלוץ עברי, כפטריוט טורקי, כחייל בריטי, כמנהיג פועלים ארצישראלי, כפוליטיקאי יהודי, כמדינאי ציוני וכמצביא ישראלי.
זהו ספר אישי מאוד. בגילוי לב נדיר ונוקב, מנתח פרס את מורשתו הציונית של רבו ומורו, שוטח את משנתו שלו ומתבל את סיפורו באנקדוטות המאירות את אופיו של המנהיג הבודד, הסוער, שאוהביו הפכו ליריביו.

לנשיא בעל סדר היום הגדוש אין פנאי לשבת ולכתוב. הספר נוצר בשיחות בסופי שבוע עם העיתונאי דוד לנדאו. רוב השיחות שולבו והוטמעו בתוך הטקסט. אחדות – על שנות השואה, על האופציה הירדנית, על דת ומדינה – נותרו ב"צריך עיון", ואותן ראינו לנכון להביא לפני הקורא כמות שהן, על לבטיהן וחספוסן.

דוד לנדאו, עורך הארץ לשעבר וסופר אקונומיסט בישראל, כתב עם פרס את ספרו Battling for Peac) 1995) ספרו על החרדים, Piety and Power, ראה אור ב-1993."