כל החלומות

סיפור קטן על דוד קריבושי הגדול: הופענו יחד בפורטו ריקו, והלכנו – כמו כל מי שנמצא בחו"ל – לקניות. באחד המרכולים הענקיים היו מדרגות נעות לרוב. כל האנשים השפויים שבמרכול עלו במדרגות שכיוונן היה למעלה, וירדו במדרגות שכיוונן למטה. דוד קריבושי רצה לעלות דווקא במדרגות היורדות, והוא התעקש לעשות זאת, על אף שמעד וקם, ושוב מעד, ושוב קם. בסוף הגיע לאן שרצה, ונגד הכיוון... זהו דוד קריבושי, שלעולם לא הולך בשום תלם צפוי... שבורא את עצמו מחדש בכל רגע מן הרגעים, ומוחו קודח לרעיונות חדשים, אמנים חדשים, הרכבים שאיש לא הגה לפניו.

אני זוכר שנתקנאתי ביוסי בנאי קנאה מרובה כשראיתי איזו תזמורת מופלאה העמיד לו דוד לתכניתו, בעיבודי הקסם שלו. פתאום ראיתי הופעה של "חוץ לארץ" כאן בארץ הופעות ה-"קולולולו"! חיכיתי שנים בסבלנות מרובה עד אשר פניתי אליו וביקשתיו כך: "כמו אצל בנאי, אני רוצה גם!" תשובתו היתה "למה כמו? נעשה חדש, נעשה יפה יותר, נעשה גדול יותר, מתוחכם יותר!" וכך היה, ויצאנו אז בתכנית ששמה "בכל הכבוד". הכוונה שם הייתה אלי ולשירי. בדברי כאן והפעם על "קריבו" הגדול, אני הוא שאומר לדוד בכל הקול: כל הכבוד!