רחל ורנהאגן

הביוגרפיה של רחל לוין וָרֶנהאגן (1833-1771) היא גם סיפורה של חברוּת בין שתי נשים יוצאות דופן, שמאה ושלושים שנה מפרידות ביניהן. לא מקרי שחנה ארֶנדט בחרה ברחל לנושא המחקר שלה ושהיא כותבת עליה כעל נשמה אחות. עיקר הדמיון בין השתיים נעוץ בפתיחות האינטלקטואלית שאפיינה אותן: שתיהן סירבו לקבל את דפוסי החשיבה שהוכתבו להן כנשים בכלל, וכנשים יהודיות בפרט, וניהלו חיים מרתקים ופורצי דרך.

כבר בצעירותה פתחה רחל בביתה סלון ידוע שאירח את גדולי הדור של תקופת הרומנטיקה הגרמנית: אריסטוקרטים, אינטלקטואלים, דיפלומטים, סופרים, שחקנים ואמנים. כולם נקבצו ובאו רק הודות לאישיותה, שנינותה ומקוריותה של המארחת: וילהלם ואלכסנדר פון הוּמבולדט, הנסיך לואי פרדיננד, פרידריך שלֶגֶל, קלֶמנס פון ברֶנטאנו, אדלברט פון שאמיסו, פרידריך שליירמאכר ורבים אחרים.

כדרך לבנות את עצמה, ובעצם לברוא לעצמה היסטוריה, בחרה רחל בכתיבת יומנים ומכתבים אל מאות מכריה באירופה. ראייתה המיוחדת “מן הצד”, הבנתה את התהליכים הגדולים שעברו על אירופה ודבקותה ברעיון ההתקדמות האנושית העניקו לה את ייחודה. לאחר מותה הייתה לאישה היהודייה הראשונה שזכתה למעמד חשוב בחברה הגרמנית-נוצרית ותפסה מקום של כבוד בין סופרי גרמניה.

הביוגרפיה מתארת חיים של חיפוש זהוּת ורומזת על מאמציה של ארנדט למצוא את סוד המהות היהודית-גרמנית. במאבקה לשחזר את האמת על רחל, ארנדט אינה מסתפקת בסיפורה של אישה יהודייה אחת, אלא מקימה גלעד לאומה אבודה.

חנה ארנדט (1975-1906) היא מהוגי הדעות החשובים של המאה העשרים ומחברת הספרים המהפכניים יסודות הטוטליטריות, אייכמן בירושלים: דו”ח על הבנאליות של הרוע והמצב האנושי.