ואלקירי

הרייך השלישי, 20 ביולי 1944. קולונל קלאוס פון שטאופנברג, קצין גרמני בכיר, טומן תיק נפץ ב'מאורת הזאבים', מטה הפיקוד של היטלר בלב היערות שבפרוסיה. דקות קודם לכן החלה במאורה הפגישה בין היטלר להנהגת הוורמאכט. שטאופנברג הותיר את התיק מאחוריו, יצא את החדר, ובעוד הוא נע לעבר שערי המחנה שמע מאחוריו את הפיצוץ. הוא הביט לאחור, קלט בעיניו את מימדי ההרס, והמשיך לנוע. ההתנקשות יצאה אל הפועל. דקות ספורות לאחר מכן פתחו עמיתיו של שטאופנברג, חברי המחתרת החשאית שבצבא הגרמני, בהפיכה צבאית, בניסיון להשתלט על גרמניה הנאצית.

אירועי 20 ביולי 1944 הם קצה הקרחון בסיפורה המרתק, הארוך והמורכב של ההתנגדות הגרמנית להיטלר. דני אורבך מציג בחיבור זה את סיפורה המלא של תנועת ההתנגדות, מימי פעילותה הראשונים כבר בשנות ה-30, ועד יום ההכרעה, על תוצאותיו הטרגיות. מעבר לתיאור ההתרחשויות, המחבר מתמודד באופן מעמיק עם שאלת מניעיהם של הקושרים ובוחן את יחסם לרדיפת היהודים ולשואה. זוהי שרשרת אירועים היסטורית, ובו בזמן, זהו סיפור המעלה על פני השטח שאלות עכשוויות, על מה שבין חוק למוסר, על החיבור האפשרי בין מצפון לאופורטוניזם, ועל גבולותיה של הנאמנות - למולדת, לחברים ולערכים.

דני אורבך סיים תואר ראשון בחוגים להיסטוריה כללית ולימודי מזרח אסיה באוניברסיטת תל אביב. לאחר מכן שהה שנתיים באוניברסיטת טוקיו כעמית מחקר, ובקרוב יפתח בלימודי הדוקטורט שלו במחלקה להיסטוריה של אוניברסיטת הרווארד בארצות הברית.