שנת 1905 הפך אלברט איינשטיין את תמונת העולם שלנו מן הקצה אל הקצה. הפיזיקאי הצעיר הגיע משומָקום, כביכול: פקיד במשרד פטנטים, בלי דרך סלולה לקריירה אוניברסיטאית של ממש, לָכוּד בקשרי זוגיות סבוכים, פירסם ב"שנת הפלאות" הזאת – annus mirabilis – חמישה מאמרים שיחדיו שינו לחלוטין את ראיית העולם והיקום. ומאז, איינשטיין הוא לא רק המדען הדגול של המאה ה-20, אלא סמל למהפכנות בחשיבה, למקוריות, לעצמאות. ועד כדי כך, שהידוען המדעי הראשון הזה של העידן המודרני מרהיב עוז כפי שאיש לא עשה לפניו: כאשר נשאל, לאחר נסיעת המשלחת המדעית המפורסמת של אדינגטון לערוך את התצפית של ליקוי החמה, מה היתה תגובתו אילו הפריכה התצפית את התיאוריה שלו, ענה בביטחה, "אז הייתי משתתף בצערו של האֵל היקר; התיאוריה נכונה".

איינשטיין הוא שילוב מרתק של הגאון העמקן, "הילד" השובב, הגבר המקסים, המורד הפוליטי – הגיבור הנפלא ביותר לסיפור חיים. וזהו גם סיפורו של יהודי הגולה מארצו שוב ושוב, לאורכן ולרוחבן של שתי מלחמות עולם. את כל אלה מצליח וולטר אייזקסון, כותב ועורך רב-ניסיון, לשזור בדרך מאלפת. ובמהלך הסיפור הוא מצליח ל"קלקל" כמה מיתוסים לא-ממש-מבוססים על הילד, המבוגר, המדען, הציוני, המאמין ועוד...