"היי, שמי מת'יו, אם כי אתם אולי מכירים אותי בשם אחר. החברים שלי קוראים לי מאטי. ואני אמור להיות מת."

כך מתחיל סיפורו המרתק של השחקן המוערך מת'יו פרי, שלוקח אותנו במסע שלו משאיפת הילדות לתהילה ועד להתמכרות ולהחלמה לאחר משבר בריאותי מסכן חיים. לפני הביקורים התכופים בבית החולים ותקופות הגמילה, מת'יו בן החמש טס ממונטריאול ללוס אנג'לס ונדד בין הוריו הפרודים; מת'יו בן הארבע־עשרה היה כוכב טניס בדירוג ארצי בקנדה; מת'יו בן העשרים וארבע קטף תפקיד נחשק כחבר צוות ראשי בפיילוט המדובר שנקרא אז "חברים כמונו"... ועוד הרבה יותר.

בסיפור יוצא דופן שרק הוא יודע לספר – ובאופן הכן, המצחיק והחשוף שרק הוא יכול לספר אותו – חושף מת'יו פרי את המשפחה השבורה שגידלה אותו (וגם השאירה אותו לנפשו), את התשוקה להכרה שהניעה אותו לתהילה, ואת החלל בתוכו שלא היה אפשר למלא אפילו באמצעות הגשמת חלומותיו הגדולים ביותר. אבל הוא גם מפרט את השלווה שמצא בפיכחון, כיצד הוא מרגיש לגבי עוצמת השפעה של "חברים", ומשתף סיפורים על חבריו לצוות ועל כוכבים אחרים שפגש בדרך. בכנות רבה, במודעות עצמית ובהומור האופייני לו, פרי מתאר בצורה חיה את מאבק חייו בהתמכרות ואת מה שהזין אותה, אף שלכאורה היה לו הכול.

חברים, מאהבות והדבר הנורא הגדול הוא אוטוביוגרפיה בלתי נשכחת, אינטימית ופוקחת עיניים – כמו גם יד מושטת לכל מי שנאבק להישאר פיכח. חשוף, מרגש ומצחיק מאוד, זה הספר שלו חיכו המעריצים.