"אני נמנית עם המעטים בקרב יהודי הולנד שיצאו בחיים ממלחמת העולם השנייה. אבל אחת מיהודים רבים שנלחמו במשטר הנאצי. זהו הסיפור שלי, יהודייה בת עשרים שהתגלגלה לתנועת ההתנגדות, עד שלבסוף נעצרה ונכלאה כלא-יהודייה במחנה ריכוז לנשים. זוהי הצדעה לכל מי שסבלו או מתו ולחברי בתנועת ההתנגדות שסיכנו את חייהם בניסיון להציל אחרים. היינו אנשים רגילים שנקלעו לנסיבות בלתי רגילות. ספר זה הוא עדות למאבקנו מול אובדן האנושיות".

סלמה ואן דה פֶּר היתה יהודייה הולנדית בת 17 כשפרצה מלחמת העולם השנייה. בשנת 1941 נהפכה העובדה הפשוטה הזאת לעניין של חיים ומוות. אביה נתפס ונשלח למחנה עבודה, אמה ואחותה הסתתרו – עד שנבגדו ביוני 1943 ונשלחו לאושוויץ. פעמים רבות חמקה סלמה, כמעט באורח נס, מליפול בידי הנאצים. לבסוף, בצעד של התרסה והתקוממות, הצטרפה לתנועת ההתנגדות ההולנדית תחת השם הבדוי מרגרטה ואן דר קאוט. במשך שנתיים סיכנה "מרגה" את כל מה שהיה לה. היא צבעה את שערה לבלונד, נעזרה בתעודת זהות מזויפת כדי להתחזות לבת הגזע הארי ונסעה בכל רחבי הולנד כדי להבריח עלונים, להעביר מידע, להציע תמיכה ועידוד ולהפיץ את רוח ההתנגדות, או במילותיה, כפי שהסבירה לאחר מכן, "עשתה את מה שהיה צריך לעשות." ביולי 1944 אזל מזלה והיא נתפסה ונשלחה למחנה הריכוז לנשים "ראוונסבריק", שם שרדה בעזרת זהותה הבדויה. רק לאחר סיום המלחמה היא יכלה להחזיר את זהותה והעזה לומר שוב: שמי הוא סלמה.

סלמה ואן דה פֶּר, ילידת 1922, היתה חברה בארגון המחתרתי ההולנדי, "קבוצת TD", במהלך מלחמת העולם השנייה. אחרי המלחמה היא עברה ללונדון, עבדה באולפני הבי-בי-סי ושימשה כתבת לענייני חוץ של ערוץ טלוויזיה הולנדי. ב-1983 הוענק לה אות ההוקרה ההולנדי "צלב זיכרון ההתנגדות".