חסמבה בערבות הנגב

יגאל מוסינזון כתב את "חסמבה", את זה הכול יודעים. אבל מה באמת אנחנו יודעים על סיפור חייו הלא־מוכּר והמפתיע?

הוא גדל במשפחה מסובכת, עם אמא לא יציבה נפשית ואבא בעל יומרות ספרותיות, שלא הצליח לממש את עצמו וסופו שהתאבד; ביחסיו עם אָחיו (בן אשתו הראשונה של אביו) היו שלובים אהבה, קנאה ותחרות; הוא היה איש של נשים, שהתחתן ארבע פעמים, ונולדו לו שישה ילדים משלוש נשים.

יגאל מוסינזון נמנה עם ראשוני הסופרים הצעירים של דור הפלמ"ח (עם ס. יזהר ומשה שמיר), והיה הראשון בהם שזכה להכרה ולפרסום ספר משלו. כתיבתו היתה חדשנית ונועזת, וספגה ביקורת על הארוטיקה היתֵרה שבה. 

הוא חיבר למעלה מעשרים מחזות, בהם "בערבות הנגב", "קזבלן" ו"אלדורדו". מחזותיו נגעו בסוגיות הנפיצות ביותר של החברה הישראלית ועוררו מחלוקות עזות. ועם זאת הקהל הישראלי נהר להצגותיו בהמוניו. 

הוא היה קיבוצניק (שעזב ברעש גדול את קיבוצו), מושבניק בבית־שערים, התגורר חמש שנים בניו־יורק – אך רוב חייו היה תל־אביבי. הוא היה מעורב במבצע פרטי ללכידת פושע נאצי בספרד של תקופת פרנקו; ידיד אישי של מרלין מונרו; דובר משטרת ישראל, עובד במחצבה, פועל בניין; וממציא פטנטים מקורי, שלא זכה להכרה.

סיפור חייו של יגאל מוסינזון צבעוני יותר מכל עלילות חסמבה המופרכות ביותר שכּתב לאורך השנים. הספר שלפנינו מתאר את דמותו המיוחדת ואת תחנות חייו המפתיעות, מלידתו בעין־גנים בשנת 1917 ועד מותו בשנת 1994 . 

ד"ר מוטי זעירא פרסם עד כה למעלה מחמישה־עשר ספרים, בהם ביוגרפיות של המלחין דוד זהבי ("כמו קול של הלב", הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2013 ),נעמי שמר ("על הדבש ועל העוקץ", הוצאת כתר, 2017 )ותרצה אתר ("בגלל הלילה", הוצאת כתר, 2019).