מארז בעלת הטורים (5 כרכים)

שאריות של החיים - שני כרכים

לאורך עשורים פורסמו בעיתונות הארצית אלפי טורים אישיים של אמילי עמרוסי.

ב"שאריות של החיים" על שני כרכיו קובצו הטורים האהובים והמרגשים.

האסופה הזאת היא מסע אישי בין תחנות. מילים שיצאו ממעיים הומות,

נשלחו מאצבעות רצות על מקלדת, נכנסו דרך עיניים המחפשות בבואה, ונגעו בקירות הלב.

שורות שנכתבו ספציפית ודיברו אוניברסלית, ולעתים להפך.

מדורים שהיו נכונים לשעתה, נכונים לדעתה, נכונים להסיר תחפושות, נכונים להשתנות.

רשמים משולחנה של אישה שחיפשה אמת וחיפשה יופי, ולעיתים מצאה.

הזמן האחרון - שני כרכים

האסופה הזאת, בת שני כרכים, מקבצת את הטורים האקטואליים והפוליטיים של עיתונאית מושחזת ורגישה ש"לכתוב היא יודעת".

לאורך שנים ארוכות פרסמה אמילי עמרוסי אלפי מאמרי דעה בעיתונות הארצית. הם תיארו מציאות משונה: הימין היה בשלטון אבל לא שלט. המתנחלים נאלצו להיאבק על שירותים בסיסיים, לענות לדה-לגיטימציה מבית ומחוץ, ולהתמודד עם טרור דמים רצחני. לספר הזה יש ערך תיעודי, כמספר את סיפורו של הימין בתקופה שאחרי עקירת גוש קטיף. ערך לימודי, כבית ספר לכתיבה פובליציסטית. וערך ספרותי, כי הוא פשוט מהנה.

"רציתי לכתוב את הטור על ביאת המשיח. לצערי, לא הספקתי".

סטופ כדור הארץ

"אני מחפשת בשמים את הקשת בענן שתזכיר לנו את הבטחת הבורא שלא לחזור על המבול. אני מפחדת. הגלובוס משנה את כיוון הסיבוב. ייתכן שדבר בעולם לא ישוב להיות כשהיה".

אמילי עמרוסי משרטטת ביד אומן את שנת הקורונה הראשונה, קשה כשעבוד, מפחידה כאש, ומשונה כתסריט לא אמין. הספר הזה, אסופת הטורים שפורסמו בעיתונות ותיעדו בזמן אמת את ימי ההלם, הוא תמצית ימי הסגרים. כשהנגיף טיפס לנו על הדלת הפתוחה, על התוכניות לעתיד. כשבפנים הכל רחש וברחוב היה שקט מקפיא.