ספר זה מבוסס על מחקר ארכיוני מעמיק ומרשים, ומנגיש את תכנית הגרעין הנאצית ואת כישלונה ‑ נושא הנמצא בחזית המחקר ההיסטורי בתחום חקר הגרעין.

מדובר על סוגיה היסטורית חשובה ביותר שהיא איננה תיאורטית ורחוקה; תפוצה גרעינית בעולם, העיסוק בתוכנית הגרעין האיראנית ובספרות ההיסטורית על תוכנית הגרעין הישראלית, ממחיש את עומק הרלוונטיות שיש לטכנולוגיה הזו בישראל.

המחבר נוקט בגישה מחקרית מרחיבה. הספר מהנה, קולח ורלבנטי!

ד"ר אור רבינוביץ', חוקרת תפוצה גרעינית, האוניברסיטה העברית.

לאחר גילוי הביקוע הגרעיני החלו הגרמנים, ראשונים בעולם, במיזם להפקת אנרגיה מאורניום, פרויקט שיכול היה להוביל לפצצת אטום בידיו של היטלר. גם לאחר סילוק המדענים היהודים מהרייך השלישי נותרו בה קבוצות מדע מהמובילות בעולם, ובראשן עמד ורנר הייזנברג. עד 1941 חלה התקדמות מבטיחה שעוררה חרדה במערב. אולם על אף קיום משאבים ומאמץ רב־מוקדי עד לתום המלחמה, לא הוצתה תגובת שרשרת גרעינית.

נושא זה זכה לשפע של סרטי תעודה, ספרים ומאמרים, חלקם מנוגדים וסותרים. אז מה התרחש שם? מה השתבש בדרך?

מניע מרכזי לכתיבת הספר נעוץ ברצון המחבר לתהות על הפער המפתיע שבין המתבקש מפרויקט אטומי צבאי ובין מהלכים תמוהים של הייזנברג ועמיתיו.

על בסיס עבודת מחקר באוניברסיטה, שפע פרסומים ומסמכים מקוריים שנחשפו על ידי המחבר בארכיוני גרמניה, ספר מעמיק ורב־רבדים זה חודר אל נבכי ההתנהלות של מדעני הגרעין של גרמניה לפני המלחמה, במהלכה ואחריה. הספר עוקב אחר פרויקט האורניום, ובמקביל משרטט את חיי השגרה, את מרווחי הבחירה של המדענים במרחב השליטה הנאצי ואת אופן השתלבותם בו. משקל רב ניתן לקהילות המדע ולמכוני המחקר, לתהליך השיקום אחרי המלחמה ולאופן התמודדותם של אותם המדענים עם עברם.

בתום הניתוח המקיף ניתנת תשובה בהירה וממוקדת לשאלה שבכותרת הספר.

רקע מדעי ונגיש מוצג בפרק נפרד, כמו גם מסלול לסיור באתרי הגרעין הקיימים עד היום באזור ברלין.

המחבר, סא"ל (במיל.) חיים וינשטיין, טייס ומהנדס בחיל האוויר, בעל תואר שני בהוראת המדעים ובהיסטוריה של הפיזיקה, חוקר עצמאי, דוקטורנט בהפוגה ומורה לפיזיקה ולכימיה.