שוויון חברתי? לא בחוקתנו!

המאבק על אופייה החברתי של החוקה הישראלית מהכרזת העצמאות ועד "חוקה בהסכמה רחבה"

ספר זה הנו מחקר, המשלב פילוסופיה מדינית וחקירה אמפירית, על התפתחותה הרעיונית־משפטית של חוקת מדינת ישראל. אנו חיים בחברה קפיטליסטית שבתוכה מתפתחת, תוך התקדמות ונסיגה, מדינת הרווחה. המשפט ומושג הדמוקרטיה המודרניים מבטאים את המאבק בין שתי התצורות החברתיות־פוליטיות. שוויון חברתי, כשוויון כלכלי, וריבונות העם הם אידיאלים של הדמוקרטיה של מדינת הרווחה. ריבונות המדינה והתעלמות מיעדיה החברתיים־כלכליים של המדינה הם מאפיינים של הדמוקרטיה הקפיטליסטית. שוויון חברתי וריבונות העם לא זכו עד היום לעיגון בחוקתה של מדינת ישראל במובן הרחב. בניגוד למרבית החוקות הדמוקרטיות, חוקה זו היא בורגנית באופייה, וכבר בהכרזת העצמאות ניכרה מגמה זו. בהצעות חוקה שהוגשו מִקום המדינה ועד שנות השישים בלטה השאיפה לחזק את ריבונות העם ולהעניק מקום של כבוד לזכויות החברתיות. בחוקי היסוד זכתה ריבונות המדינה בניצחון על ריבונות העם. בהצעות חוק יסוד שעניינן הזכויות החברתיות מונמכת בדרך כלל קומתן של זכויות אלה. תנועת המחאה ב־2011 לא הביאה לשינוי מהותי בתפיסתן. בהצעות החוקה החדשות ביותר יש הכרה חלקית בריבונות העם ונמשכת המגמה של צמצום הזכויות החברתיות.

 ד"ר אורי זילברשייד, פילוסוף מדיני המתמחה גם בחקר המערכת הפוליטית בישראל ומדינת הרווחה, מלמד וחוקר תחומים אלה בבית הספר למדעי המדינה ובמרכז ללימודי גרמניה ואירופה באוניברסיטת חיפה.