קווים לדמותנו

כיצד מתעצב חוקר? מהי השפעת הסביבה – המשפחה, השכונה, בית הספר – על כתיבתם של חוקרות וחוקרים? האם יש לדעותיהם הפוליטיות השלכות על תחומי המחקר ועל שאלות המחקר שבחרו בהם, ואילו זרמי מחשבה השפיעו עליהם? מהם ההבדלים בין מסלולי הקידום של נשים וגברים, של מזרחים ואשכנזים, ושל יהודים ופלסטינים?
השאלות הללו עומדות במוקד האסופה קווים לדמותנו. 29 גברים ונשים, מבכירי חוקריה של החברה הישראלית בארץ ובחוץ-לארץ, ניסו להשיב עליהן בשלל אופנים. תשובותיהם מכונסות במבחר זה של סיפורים אוטוביוגרפיים מרתקים אשר חושפים את דרכם האישית באקדמיה.
מגוון של קולות נשמעים בקובץ הזה, כמעט כולם של ילידי שנות הארבעים והחמישים של המאה ה=20, היוצרים יחדיו פסיפס צבעוני של החברה ישראלית בתקופת התהוותה. הסיפור הישראלי אינו אחיד, ואי אפשר להקיף אותו במבט אחד. האסופה קווים לדמותנו מביאה ריבוי נקודות מבט של חוקרות וחוקרים בתחומים שונים של מדעי הרוח והחברה, לעתים סותרות ולעתים משלימות זו את זו.
בבסיס האסופה ההבנה כי כיום, במאה ה-21, אין עוד תוקף לעמדה הפשטנית המניחה כי חוקר יכול לעמוד מחוץ לשדה המחקר שלו ולהתבונן בו במבט צונן ואובייקטיבי, ועם זאת, כל חוקר כפוף לכללים המחייבים של תחום המחקר שלו. כיצד מיישבים את שני הדברים? בדיוק במקום המורכב הזה ניצבת האוטוביוגרפיה המחקרית: בין ספרות להיסטוריה, בין בדיה לעובדה ובין זיכרון לשכחה, וזו שלפניכם חושפת תובנות חדשות על החוקרים, על מחקריהם ועל החברה הישראלית.

אסופה זאת יוצאת לאור במסגרת עבודתן של מעבדות המחקר של המרכז ללימודי ישראל (מל"י), אשר הוקם בתמיכתה של קרן עזריאלי. האסופה משקפת את מחויבותה של מל"י לעבודה אקדמית שמשלבת מצוינות מחקרית עם מעורבות חברתית וציבורית.