אין כלים בכיור

צלחות, כפות, ספלים, הכיור מלא כלים" הפתיחה של הסיפור מבהירה שבניגוד לשם הסיפור, אנחנו מתחילים עם כיור מלא כלים. מי ידיח אותם ואיך? זו השאלה."סינור קושר, ברזים פותח, זה קפוא וזה רותח." מי שניגש למלאכת ההדחה הפעם, הוא הילד, המספר, שמחקה את פעולות המבוגרים שראה: קשירת הסינור, פתיחת המים.. הוא כבר למד משהו: חום המים. המילים המתארות זאת: קפוא ורותח. מעבר למילים הבסיסיות חם וקר שמוכרות מזמן. "צלחות כפות, ספלים, משפשף את הכלים. מים וסבון וקצף, מקרצף כל כלי בשצף," תיאור השיפשוף והקירצוף עשיר בלמידה מילולית: מילים חדשות, מילים שצילצולן מעיד על משמעותן. יש גם למידה על הקשר בין: מים, סבון וקצף. "גם שוטף, לא מתייאש ומניח ליבש." הילד לקח על עצמו משימה והוא לא זונח אותה באמצע – זו למידה של אחריות. "ברזים סוגר, מתיר סינור, אין כלים כבר בכיור." הוא מבצע את הפעולות ההפוכות: קודם פתח, עכשיו סוגר. קודם קשר, עכשיו מתיר. והתוצאה הפוכה מהמצב ההתחלתי, הכיור שהיה מלא כלים, עכשיו ריק מכלים. "יפה וטוב! אומרים בנחת, אתה רטוב, בוא למקלחת." המבוגרים מתייחסים בנחת לנסיונותיו, גם מניחים לו להתנסות, גם רווים נחת מן הלמידה שלו. הוא מועבר למקלחת, אולי כדי להגן על שאר הבית... אבל יותר מכך מפני שהבחינו באהבתו למים סבון וקצף.