דּוֹרוֹת שֶׁל יְלָדִים לָמְדוּ לְהַכִּיר אֶת סִימָנֵי הָאָבִיב לְפִי הַמִּלִּים וְהַלַּחַן שֶׁל דַּתְיָה בֶּן דּוֹר. הֵם הִסְתַּכְּלוּ סָבִיב סָבִיב, וְרָאוּ: אֵין בֹּץ בַּשְּׁבִילִים, נֶעֶלְמוּ הַמְּעִילִים, הֲמוֹן יָדַיִם חָרוּצוֹת, סַלִּים עִם יַיִן וּמַצּּוֹת - וְאָז יָדְע? שֶׁבָּא אָבִיב!כָּעֵת הַשִּׁיר הַמּוּשר בְּפִי כֹּל מֻגָּשׁ בְּסֵפֶר זֶה בְּלִוּוּי תָּוִים וְאִיּוּרִים מַרְנִינִים.דַּתְיָה בֶּן דּוֹר הִיא סוֹפֶרֶת, תַּסְרִיטָאִית, מַחֲזָאִית, מְשׁוֹרֶרֶת, מַלְחִינָה וְיוֹצֶרֶת מוּלְטִימֶדְיָה. מִיצִירוֹתֶיהָ: ׳דִּגְדּוּגִים׳, ׳סֵפֶר הַשׁ ְּטוּזִים של דַּתְיָה׳, ׳אוֹתִיּוֹת מַצְחִיקוֹת׳, ׳גְּבֶרֶת קֶרֶשׁ וּמַר מַעֲרוֹךְ׳, ׳סַבְתָּא מִינָה מִבִּנְיָמִינָה׳ וְעוד.