אוישכחתי
אירית גלנסקי
אִמָּא שֶׁל דֻּבִּי מְפֻזֶּרֶת כָּל כָּךְ. הִיא שׁוֹכַחַת לְהָעִיר אֶת דֻּבִּי לַגַּן, הִיא מִתְבַּלְבֶּלֶת בַּצְּבָעִים שֶׁל הַגַּרְבַּיִם שֶׁלּוֹ, הִיא מַכְנִיסָה לְתִיק הַגַּן אֶת הַקָּפֶה שֶׁלָּהּ בִּמְקוֹם בַּקְבּוּק וּשְׂמִיכָה... וְגַם כְּשֶׁהִיא זוֹכֶרֶת לָקַחַת אֶת הַדְּבָרִים הַנְּכוֹנִים הִיא בְּעֶצֶם שׁוֹכַחַת. כִּי הַתִּיק נִשְׁאָר בַּבַּיִת, אוֹ בַּגַּן... בֶּאֱמֶת, אֵיפֹה הוּא עַכְשָׁו?
אוֹיְשָׁכַחְתִּי, סִפְרָהּ הָרִאשׁוֹן לִילָדִים שֶׁל אִירִית גָלַנְסְקִי, גַּנֶּנֶת בְּמִקְצוֹעָהּ וְאִמָּא לִשְׁנֵי יְלָדִים, הוּא סִפּוּר בִּלְתִּי נִשְׁכָּח עַל פִּזּוּר הַדַּעַת שֶׁמְּאַפְיֵן אֶת חַיֵּינוּ הָעֲמוּסִים, וְעַל הַדְּבָרִים שֶׁלֹּא שׁוֹכְחִים לְעוֹלָם.
אִיּוּרָיו שֶׁל אֲבִיאֵל בָּסִיל מְשַׁקְּפִים אֶת הַתְּזָזִיתִיּוּת וְאֶת הָרֹךְ הַמְּאַפְיְנִים אֶת עוֹלָמָן שֶׁל הַדְּמוּיוֹת בַּסִּפּוּר.
