הנסיכה והאבן

הָיֹה הָיְתָה פַּעַם נְסִיכָה נְבוֹנָה וְסַקְרָנִית שֶׁהִרְבְּתָה לִלְמֹד וְלַחֲקֹר. יוֹם אֶחָד מַטִּיל עָלֶיהָ אָבִיהָ הַמֶּלֶךְ מְשִׂימָה מְיֻחֶדֶת: לְהַעֲבִיר אֶל הָאַרְמוֹן אֶבֶן שֶׁעוֹמֶדֶת בְּכִכַּר הַשּׁוּק. כְּשֶׁהַנְּסִיכָה מַגִּיעָה אֶל הַכִּכָּר הִיא מְגַלָּה שֶׁהָאֶבֶן עֲצוּמָה וְאַף אָדָם לֹא מְסֻגָּל לְהָזִיז אוֹתָהּ. מָה תַּעֲשֶׂה? הַאִם תַּצְלִיחַ יַלְדָּה קְטַנָּה לְהָזִיז הָרִים? מַעֲשִׂיָּה קְסוּמָה עַל בְּחִירָה עַל חֲשִׁיבָה עַצְמָאִית וְעַל יְצִירָתִיּוּת הַמְּבֻסֶּסֶת עַל סִפּוּר חֲסִידִי מֵאֵת רַבִּי נַחְמָן מִבְּרֶסְלַב. רוּת קַלְדֶרוֹן הִיא חוֹקֶרֶת תַּלְמוּד וְאֵשֶׁת חִנּוּךְ מְיַסֶּדֶת בֵּית הַמִּדְרָשׁ ´אֱלוּל´ וְ´עָלְמָא - בַּיִת לְתַרְבּוּת עִבְרִית´. ´סִפּוּר עַל גֶּשֶׁם´ סִפְרָהּ הַקּוֹדֵם לִילָדִים רָאָה אוֹר אַף הוּא בְּהוֹצָאַת מוֹדָן. אַלּוֹנָה מִילְגְרַם הִיא מְאַיֶּרֶת וְיוֹצֶרֶת עַצְמָאִית בּוֹגֶרֶת הַמַּחְלָקָה לְתִקְשֹׁרֶת חָזוּתִית בִּ´בְצַלְאֵל