בעילום שם

ראשית מגיעים המכתבים: נבוכים, משתפכים, מרוחי דמעות, או דוקא טלגרפיים ומתנשאים כלשהו. אחר כך הם מתקשרים. מהססים, חוששים להסגיר את סודם, ולבסוף נכנעים לשפוך החוצה את סיפורם. ואז אני נפגש איתם, מאזין להם, צופה בהם ולא מאמין. מבקש הוכחות, והם מספקים אותן. ולבסוף, כמעט תמיד, הם מוסיפים בתחינה: ``ושלא תעיז לחשוף אותנו, הא?`` לא, איני חושף אותם. אני משנה את תיאורם ומעלים את פרטיהם, וכשסיפורם מתפרסם אי אפשר לזהות אותם, אבל כל כך הרבה יכולים להזדהות איתם... ``בעילום שם`` - קובץ ראשון של סיפורים אישיים מדהימים ואמיתיים, שקרו לבני נוער בישראל. צעירים, שהעולם ה פנה להם עורף, או כאלה שהטוב ששפע סביבם חנק אותם. בסוף הם מגיעים אלי, ויודעים שלא אשמור את סיפורם לעצמי, אלא אעבירו אליך, הקורא הנאמן.