לאמין ימאל

"בשנה הראשונה של הלימודים ברגמן שאל אותם מה זה לדעתם אומץ – הנה, רצתה לענות לו, זה אומץ. להגיש את עצמך על מגש ולהושיט עם זה לאנשים סכין, שיעשו בך כרצונם."
בסוף לימודיה ליבי כתבה את סרט הגמר שלה על פרידה מכאיבה שעברה בנעוריה, אבל העבר שב ומגיח גם מבעד לעיבוד הקולנועי ומסרב להיחתם. השחקנית שמשחקת את דמותה מזדהה יותר מדי עם תפקידה, המנחה של ליבי מזכיר לרגעים את הבחור שעזב אותה, והגבול בין מציאות לאמנות מתחיל להיטשטש.
במשך לילה ארוך מתכנסים כולם – צוות ההסרטה, השחקנים, הניצבים – לצילומים אחרונים בווילה המיועדת להריסה, וכשתסתיים המסיבה הפרועה, שפורקים בה כל עול, אין לדעת מה יעלה איתו הבוקר.
בכישרון רב ובלי כל עכבות צוללת נתלי רשבסקי לתוך חייהן של דמויותיה, לתוך כאבן והמזור שהן כמהות לו, ומגלה תעוזה של צעירים עם בשלות ומיומנות כשל סופרת מנוסה.
לָאמִין יָמָאל מֵעוֹלָם לאֹ הֶאֱמִין שֶׁבְּגִיל חֲמֵשׁ־עֶשְׂרֵה בִּלְבַד יַהֲפךְֹ לַשַּׂחְקָן
הַצָּעִיר בְּיוֹתֵר שֶׁשִּׂחֵק בְּשׁוּרוֹת בַּרְצֶלוֹנָה. אֲבָל גַּם כְּשֶׁעוֹד הָיָה סְתָם
יֶלֶד בֶּן מְהַגְּרִים שֶׁכִּדְרֵר בֵּין מְכוֹנִיּוֹת חוֹנוֹת בִּשְׁכוּנַת עֹנִי בְּבַּרְצֶלוֹנָה,
הָיוּ לוֹ שְׁנֵי דְּבָרִים שֶׁדָּחֲפוּ אוֹתוֹ קָדִימָה: כִּשָּׁרוֹן גָּדוֹל וּתְשׁוּקָה עַזָּה
לִלְמֹד וּלְהִשְׁתַּפֵּר. מָה הַפֶּלֶא שֶׁאֲפִלּוּ כְּרִיסְטְיָאנוֹ רוֹנַאלְדוֹ קָבַע שֶׁהוּא
יִהְיֶה אַחַד הַטּוֹבִים בְּדוֹרוֹ?
זֶהוּ סִפּוּרוֹ הָאֲמִתִּי שֶׁל לָאמִין יָמָאל, נַעַר חָרוּץ וְשָׁקֵט, עִם חֲלוֹם
שֶׁנָּשָׂא אוֹתוֹ לַבָּמָה הַגְּדוֹלָה בָּעוֹלָם. סִפּוּר לְכָל יֶלֶד שֶׁמֵּעֵז לַחְלֹם –
וּלְכָל מִשְׁפָּחָה שֶׁמְּעוֹדֶדֶת אֶת יַלְדָּהּ לַעֲשׂוֹת אֶת זֶה