“תַּרְיָג לֹא הִתְכּוֹנְנוּ לְרֶגַע בּוֹ יִדָּלֵק הַפָּנָס שֶׁנִּרְאֶה הָיָה חֲצִי שָׁבוּר.

הַמַּחֲזֶה הָיָה מַדְהִים.

הַפָּנָס שָׁלַח עֶשְׂרוֹת אֲלֻמּוֹת אוֹר חַדּוֹת שֶׁהֵאִירוּ אֶת הַבּוּטְקֶה.

כָּל אֲלֻמָּה בָּקְעָה מִנְּקֻדָּה אַחֶרֶת בְּרֹאשׁוֹ שֶׁל הַפָּנָס.

אֲלֻמּוֹת הָאוֹר נִרְאוּ כְּמוֹ פַּסִּים אֶלֶקְטְרוֹנִיִּים דַּקִּים דַּקִּים.

“וּוָאוּ!”, קָרְאוּ תַּנְחוּם, רוּבִי, יִשְׂרָאֵל וְגָדִי בְּיַחַד.

הַמַּרְאֶה הָיָה מְהַפְּנֵט.

דְּמָמָה מְתוּחָה הִשְׂתָּרְרָה בַּבּוּטְקֶה שֶׁל חֲבוּרַת תַּרְיָג.

יַלְדֵי הַחֲבוּרָה הֵבִינוּ בְּרֶגַע אֶחָד שֶׁהֵם עָלוּ עַל מַשֶּׁהוּ

גָּדוֹל וּמִסְתּוֹרִי.

גָּדוֹל וּמִסְתּוֹרִי יוֹתֵר מִכָּל מָה שֶׁחָלְמוּ בִּימֵי חַיֵּיהֶם.

מָה שֶׁהֵם לֹא יָדְעוּ זֶה, שֶׁבָּרֶגַע שֶׁבּוֹ הֵם הִפְעִילוּ

אֶת הַפָּנָס, מַעֲרֶכֶת אִתּוּר לַוְיָנִית בַּמַּרְתֵּף הַסּוֹדִי

בְּרוּסְיָה הֵחֵלָּה לְצַפְצֵף בְּקוֹל.

בְּאוֹתוֹ רֶגַע הֵחֵל הַמִּרְדָּף הַגָּדוֹל…

מַדּוּעַ סוֹכְנִים מְסֻכָּנִים מֵרַחֲבֵי הָעוֹלָם מְנַסִּים

לָשִׂים אֶת יְדֵיהֶם עַל הַפָּנָס הַמִּסְתּוֹרִי?

וְעַד כַּמָּה הֵם מוּכָנִים לְהַרְחִיק לֶכֶת

כְּדֵי לְהַשִּׂיג אוֹתוֹ?

אֵיךְ נוֹסְדָה חֲבוּרַת תַּרְיָג?

הֵיכָן נִמְצָא הַבּוּטְקֶה הַסּוֹדִי שֶׁל הַחֲבוּרָה?

כֵּיצַד הִכִּירוּ תריג אֶת סָבְתָא אָזוּלַאי?

מִיהוּ ‘בְּיִשַׁי’ וּמָה הוּא זוֹמֵם לַעֲשׂוֹת לְיַלְדֵי הַחֲבוּרָה?

מִיהוּ בַּעַל הַצְּלָלִית הַשְּׁחֹרָה שֶׁתָּמִיד מוֹפִיעַ בָּרֶגַע הַנָּכוֹן?

וּמִיהוּ בֶּ-אֱ-מֶ-ת אָדוֹן וַרְשֶׁבְסְקִי?

הִצְטָרְפוּ לַהַרְפַּתְקָה הַסּוֹחֶפֶת שֶׁל ‘תַּרְיָג בְּתַעֲלוּמַת הַפָּנָס’.

בַּדֶּרֶךְ תִּפְגְּשׁוּ בְּעֶשְׂרוֹת סִפּוּרֵי צַדִּיקִים, מְשָׁלִים וּמִדְרְשֵׁי חָזָ”ל מַפְתִּיעִים.

מוּכָנִים?

תַּרְיָג עַד הַסּוֹף – אֵין עוֹד מִלְּבַדּוֹ!