יצא לתרבות רעה

אלישע בן אבויה, החכם התלמודי אפוף המסתורין והקסם, שיצא לתרבות רעה וזכה לכינוי `אחר`, הוא גיבור הספר שלפנינו. מעטות הדמויות בספרות התלמודית אשר משכו אליהן תשומת לב מרובה כדמותו. הסיפורים אודותיו הם מהמפורסמים ביותר בספרות התלמודית. האגדות הנשזרות בשמו הן מגוונות, לעתים סותרות, ותמיד דרמטיות ועזות מבע. גם הספרות העברית החדשה נמשכה כבמטה קסם לדמותו `הכופרת` ומצאה בו בן ברית קדמון. בסיפורים התלמודיים מואשם `אחר` בכפירה, בגנוסטיציזם דואליסטי, בצדוקיות; רואים אותו כחובב זונות, כמי שהסגיר יהודים לידי הרומאים בתקופת השמד שאחרי מרד בר כוכבא וכרוצח ילדים. תהילתו/חרפתו קשורה לנצח בהיותו אחד החכמים המעטים שהוחרמו והוצאו מהכלל בתקופת המשנה. הוצאתו מהכלל קיבלה ביטוי ייחודי בהעלמת שמו ובזיהויו בכינוי `אחר`. נקודת המוצא של ספר זה היא ספרותית, ולאורה נבחנות שתי הסוגיות התלמודיות השלמות שהוקדשו לאלישע בן אבויה – בתלמוד הירושלמי ובתלמוד הבבלי. הספר אינו מתכוון להגיע לאיזו שהיא אמת היסטורית, או לשחזר איזו שהיא ביוגרפיה בעלת תוקף עבור גיבור הסיפורים – אלישע בן אבויה. מטרתו של הספר היא לשחזר כיצד סופרה דמותו של בן אבויה במקורות התלמודיים השונים ומדוע?