המיקוד בדמות שבדרך כלל נמצאת בשולי השיח עשוי לגלות פן נוסף בדמותה של החברה. הסיפור מנקודת מבטו של ה"אחר" שקולו מושתק איננו דף ריק ואילם, אלא סיפורה האלים של החברה הפועלת לשם השתקתו. האשה במקרא היא ה"אחר", שנמצא בשולי השיח. סיפורי המקרא כתובים על ידי גברים, מיועדים לגברים, עוסקים בגברים ומקדמים אינטרסים של גברים. אולם המקרא מספק תשובה על השאלה מה חשבו גברים על נשים, והתשובה חושפת את השיח המגדרי הראשוני אשר קבע את דמותה ואת מעמדה של האשה.

הספר תולדות חוה בודק באמצעות קריאה ספרותית פמיניסטית את ייצוגן הספרותי ואת מעמדן המשפטי של נשים בתקופת המקרא – בתולות, רעיות, אמהות, שבויות, שפחות, פילגשים, עקרות, גרושות, אלמנות, אנוסות, זונות ומלכות – ומשרטט בעזרת חוקים, סיפורים, משלים ומקורות משווים מהמזרח הקדום תמונה מקיפה המשקפת את מצבן. מערך הדימויים המקראי תוחם את גבולות זהותה המגדרית של האשה באמצעות השוואה ניגודית בין דמות האשה הנורמטיבית, לרוב ישראלית, לבין דמות האשה הזרה והאחרת, לרוב נוכרייה. הדימוי הדו ממדי של האשה, שמבוסס על ניגוד קוטבי בין אשה טובה לבין אשה רעה, קובע את זהותה המגדרית של האשה ומנציח את מעמדה בחברה.

ההתעלמות מסיפורה לאורך ההיסטוריה מחייבת את האשה לאמץ את המוסכמות החברתיות על זהותה, ואלה מונעות ממנה פיתוח של זהות מובחנת ומכאן גם חירות אינטלקטואלית, שהיא תנאי ראשון ליצירה האנושית. אם לא תשכיל לפתח זהות מובחנת – תשתוק, או שתהיה הד קלוש לגדולים ממנה. הספר תולדות חוה מספק אפוא תרומה משמעותית למאמץ חשוב זה.

ד"ר אהובה אשמן היא חוקרת ומרצה בחוג ללימודי התרבות העברית, מגמת מקרא באוניברסיטת תל אביב ומורה בתיכון אליאנס.