במעמד הר סיני התרחש אירוע חד-פעמי בתולדות האנושות, שבו יצאו בני אדם למסע משותף עם אלוהים במטרה לגאול את העולם מן הרוע. אלוהים יכול היה לעשות זאת לבד; אפשר היה שהוא יברא את העולם כשהוא מושלם. אך שתי אפשרויות אלו היו מותירות את האדם כשהוא נטול משמעות קיומית וערך. אלוהים בחר בדרך אחרת: לשתף את האדם בתהליך התיקון, כשהוא מטיל על עם ישראל את האחריות הכבדה להוביל את האנושות אל הטוב, אל הקדושה ואל הצדק.
לא עִם אנשים נעלים כרת אלוהים את הברית הזו. עִם עַם שלם – נשים וגברים, זקנים וצעירים, חכמים ופחות חכמים – על כולם הוטלה המשימה בשווה. אין אדם שאין לו תפקיד, ואין מי שאיננו מסוגל או ראוי פחות להפיץ אור סביבו.
רגע זה, שבו הוכר האדם כבעל תפקיד, כמי שבידיו המפתחות – היה רגע מכונן בתולדות האנושות. 3,300 שנים לאחר מעמד הר סיני, אמונתם של למעלה מ-50 אחוזים מן האנושות מבוססת על אירוע זה, ובוודאי אמונתו של העם היהודי ושל כל מי שמזהה את עצמו כחוליה בשרשרת הדורות היהודית. מפני שבאותו מעמד יצאנו לדרך, הוענקה לנו הכרה אלוהית בערכנו כבני אדם והוטלה עלינו משימה שאיננו מעוניינים להשתמט ממנה.
התורה היא המדריך כיצד להשתתף במסע הזה ולהצליח בו. המצוות, הסיפורים, הערכים והמסרים העמוקים בונים תפיסת עולם מקיפה ומגבשים אורחות חיים. לא רק לאדם היחיד, האינדיבידואל; אלא גם לאומה עצמאית ואיתנה היוצרת חברה שערכי האמת והטוב מדריכים אותה ועושים אותה לזרקור של "אור לגויים", סמל ודוגמה של עם נבחר הצועד, פסיעה אחר פסיעה, אל היעד: גאולת האדם. (מתוך הפרק "המסע המשותף")

אבני דרך בפרשת השבוע הוא הזמנה למסע של העמקה ובירור מהי משימת חיינו, כיצד נבנה חברה טובה יותר וכיצד נהיה טובים יותר בעצמנו. הספר עוקב אחר פרשת השבוע ומציע מדי שבוע בשבוע דיון ערכי במִנעד רחב של נושאים שכולם רלוונטיים לחיינו האישיים והציבוריים.
אבני דרך בפרשת השבוע כתוב בשפה קולחת ועכשווית ותחומי הדעת שבהם הוא עוסק חוצים מגזרים.

הרב שמואל רבינוביץ הוא רב הכותל המערבי והמקומות הקדושים. בין ספריו: שו"ת "שערי ציון" (תשס"ז); "הכותל המערבי" (תשס"ט) וספר פרשת שבוע "תורה מציון" (תשע"ה).