לכל אדם מישראל יש שני תפקידים עיקריים, שלובים זה בזה. האחד הוא פיתוח אישיותו העצמית, עיצובה והשלמתה במידות טובות ובקניינים רוחניים, השני הוא הטמעת כוחותיו הפרטיים וסגולתו האישית ומיזוגם בכלל. כלומר, רתימת עצמו ויכולותיו למען הכלל.

שני תפקידים אלו אחוזים זה בזה, שהרי כשאדם מפתח ומשלים את עצמו, יש לו היכולת והכלים לתרום לכלל. הציבור כמה לאנשים בעלי מעלות רוחניות שיובילו אותו קדימה. לכל אדם יש 'טביעת אצבע' פרטית שאין לאיש מלבדו, כך שרק הוא יכול להשלים את החלק שלו ב'תמונת הפאזל' של כלל ישראל.

עניין זה מרומז בדברי המשנה: "אם אין אני לי – מי לי? וכשאני לעצמי – מה אני?" (אבות א, יד). על האדם מוטלת החובה להביא את ה"אני" שבו לידי ביטוי, ולאחר מכן לתת מה"אני" שלו לכלל. כדי לזכות לכך, זקוקים אנו לפרשות השבוע.

כל מה שמוזכר בתורה, כל פרשה, כל פסוק, כל מילה, כל אות ואפילו כל תג, הוא אקטואלי עבורנו – כאן ועכשו.

הלימוד והעיון בתורה הם בעצם לימוד של חיינו ועיון בהם. כולנו רוצים להגשים את מטרת חיינו, לדעת את עצמנו ולהכיר טוב יותר את כוחות נפשנו. הנה הנוסחה. ספר התורה פתוח. צריך רק ללמוד בו.

בספר "אומה בפרשותיה" שאתם אוחזים בידכם ננסה לראות כיצד נושאים פסוקי התורה משמעות אקטואלית ומעשית לכל אחד, וכיצד הם משמשים זרקור עוצמתי להאיר את נבכי החיים.