עסקי חליפין

"כל מה שצריך לעשות אם נתקעת בסופת שלגים ביער," לאה מוכנה להוציא מדריך. מניסיון אישי.
באנדרומדה הוא לא יהיה שימושי כנראה. סערה היא אירוע של פעם במאה, אולי. ובכל מקרה לאה לא מצליחה לעשות כל מה שצריך להיות כתוב במדריך. אולי אין לה זכות להוציא אותו.
הקרש השני שהן תלשו מהדלת כבר בוער עכשיו. היא עומדת לידו, וחם לה מאוד. היא מתרחקת קצת וקופאת.
רחלי נשענת על הגנרטור, לא רחוק מהאש. אדישה.
"רחלי, תעני לי," לאה מנענעת אותה עכשיו באגרסיביות. אולי
יש כאלה שיגידו אלימות. כל האלה שיגידו לא פה, והם מוזמנים לבוא ולחלץ אותן.
רחלי ממלמלת משהו ולאה מתכופפת לשמוע. "אני תמיד ישנה בתשע כבר. אפילו קודם אם אני יכולה. בשביל לאה."
לאה מסמיקה קצת בשביל רחלי. וגם בשבילה. דבר אחד הוא לקנות שעות שינה, דבר אחר זה להרגיש בעצמך את המחיר שהמוכרת משלמת. במיוחד אם המוכרת חשובה לך באופן אישי.

בתחנת רכבת נטושה באנדרומדה המיוערת, בין העיירות פלוטו וסיריוס,
נפגשות שתי נשים שוב ושוב.
אחת קונה, אחת מוכרת.
אחת מקבלת והשניה נותנת.
כך זה תמיד?
סביב מכירת שעות שינה,
הבהירות שליוותה את לאה ורחלי מתערפלת בסימני שאלה גדולים.
כאלה שמחכים לתשובות.