לאורך מסע חיינו נלך בדרכים רבות, נעטה מסיכות מרובות ונציג פנים שונות. כל אחד מאיתנו יפסע בדרך משלו אל התבוננות פנימית ואל חיפוש עצמי, ואלה עשויים להשתנות בהתאם לתקופות המתחלפות ולתחנות החיים המשתנות.

על פי התבניות שמציעה הפסיכואנליזה אנו פועלים לחידוד ולשיוף התפתחותם של התפקודים הנפשיים, ואילו הקבלה מתמקדת בהארה של תודעתנו המתערערת תמיד. שתי הדרכים מציעות טרמינולוגיה עשירה ומרתקת לתיאור כמיהותינו הכמוסות.

ספר זה מתעד את מסעו של האדם המיסטי בתהליך התפתחות בלתי פוסק. תוך מחשבה עיונית מרשימה בהיקפה, המצביעה על קשרים ייחודיים בין פרויד, ויניקוט, קליין ויונג לבין רבי נחמן, ספר הזוהר, הבעל שם-טוב והאר"י – מציעה חביבה פדיה תפיסה מחודשת של המיסטיקה היהודית בעימות עם שדות משמעות חיצוניים.

פדיה יוצרת ובד בבד מפרשת. היא מתווכת את הקבלה לשפה הפסיכואנליטית בלי לייתר את סגוליותה, ומציגה בפנינו ספר שהוא כל-כולו גשר: בין מזרח ומערב, בין קודש לחול, בין נחשים ונשרים לנביאים ובני מלך, בין מי התהום העמוקים של המיסטיקה היהודית לבין הראייה הצלולה שמציעה הפסיכואנליזה.

חביבה פדיה היא סופרת, משוררת, חוקרת הדת היהודית, מבקרת תרבות ומנהיגה רוחנית. מהאינטלקטואלים המשפיעים והבולטים בישראל. בת למשפחת המקובל הנודע, הרב יהודה פתיה מבגדד. ראש מרכז אלישר לחקר מורשת יהדות ספרד והמזרח באוניברסיטת בן-גוריון בנגב. מלמדת קבלה, חסידות ומיסטיקה יהודית, אקטיביסטית בנושאי מזרחיוּת, שלום, סביבה אורבנית וזכויות בעלי החיים. זוכת פרס יהודה עמיחי לשנת 2012. מתגוררת בעיר באר שבע ואם לבת.