השירה היא הרובד העמוק ביותר של אישיותנו, ואילו היינו יודעים לשיר את שירת הכלל היינו במדרגה המסוגלת להכיל את כל המציאות. יכולת ההכלה הרגשית היא רק מתוך אהבת ישראל. הגילוי העמוק ביותר של השכינה הוא בנפש המחוברת לכלל דווקא, וזה על ידי הכרת גודלו של הפרט, כלומר חיבור עמוק לכל אחד ואחד מישראל, דבקות אל הנקודה השורשית שבו. זוהי תפיסת הכללות של השלֵמות, "שיר השירים אשר לשלמה", מתוך הראייה הכוללת והשלֵמה. כנסת ישראל שרה, כלומר ה"יחידה" שבנפש, כנסת ישראל שאצל כל אחד. הנשמה אינה אלא "חלק אלוק ממעל". וכמו שיש קודש שהוא העלאת החול למקום פנימי, ויש קודש קודשים המסוגל לחזור אל החול ולהרימו, כך יש שיר שהוא מפגש עם חיי הנשמה, ויש שיר השירים, שיר המסוגל לחבר אותנו בחזרה אל מציאותנו הלאומית באהבה.
(מתוך הספר)

בפירוש מקורי זה, הפותח סדרת פירושים לספרי התנ"ך, מוליך אותנו ד"ר מיכאל אבולעפיה בשבילי שיר השירים ובשבילי הנפש. הפירוש מבוסס על מרחבי הספרות היהודית, תורת הנגלה ותורת הנסתר, תורת הרב קוק ועולם המדרשים, ומציע לקרוא מגילה נפלאה זו כמסע אמוני, לאומי ונפשי. הרקע המקצועי-טיפולי של המחבר מוסיף לספר זה צד מעשי המרפא ומרומם את נפשם של הקוראים והקוראות בו.

ד"ר מיכאל אבולעפיה הוא פסיכיאטר ילדים ונוער ומייסד מכון אבולעפיה לפסיכותרפיה יהודית. מחברם של ספרים רבים בתורת הנפש היהודית, מלחין ומרצה מבוקש. ספרו "אמנות ההכלה" יצא לאור בהוצאת ידיעות ספרים והיה לרב-מכר.