הכול יש לאף אחד

"אבל בכל זאת, למה כתבת לי?" את מחזירה אותי ארצה.
"רציתי להבין," אני עונה. "חצי נחמה היא חקירה שיטתית שמנסה לענות על השאלה למה נולדתי כפי שנולדתי, ומתעדת חיים שלמים של ניסיון לתקן."
"שיטתי זה לא," את עוקצת וצודקת.
"אולי יצאה לי שורה קצת יהירה."
"בולשיט?" את מציעה מילה יותר מתאימה, כי שתינו יודעות שכתבתי משום שהייתי בודדה. כתבתי כדי שאוכל להיות איתך.

***
הכול יש לאף אחד הוא סיפור בשלושה קולות, של אם ושתי בנותיה. מינה, האם, היא ניצולת שואה פסיכוטית, אשר בערוב ימיה מסכמת פרקים בחייה; מיכל, הבת הבכורה, כותבת יומן חלומות; ונחמה כותבת מכתבים לתאומתה המתה. התנועה בין הקולות השונים חושפת את הגלגול הבין־דורי של הטראומה, ואת האופן שבו היא מעצבת את היחסים המשפחתיים.
נחמה יוצאת לעולם כשהיא אוחזת בתאומה מצומקת ומתה, ומסרבת לשחרר אותה. החסך גורר אותה לחיפוש סיזיפי אחר חווית תאומוּת, עם אימה, עם אחותה מיכל ועם גברים מזדמנים. הכול יש לאף אחד מאת ענבל שלומי הוא טקסט מסחרר, חשוף, פוצע וחד, ובה בעת ציני ומלא הומור. הוא מציף באומץ שאלות הקשורות לשיגעון, שייכות, כתיבה ואהבה. אף שהוא נוגע בפצעים פתוחים בידיים חשופות, הספר נקרא בנשימה אחת. הלשון הייחודית והניואנסים הרגשיים מייצרים מסמך מרתק ועמוק, שממשיך להדהד זמן רב לאחר הקריאה.

ענבל שלומי היא פסיכיאטרית ופסיכותרפיסטית, מומחית בפסיכיאטריה של מעגל הפריון וטראומה, ומנהלת את מחלקת "לצידך" בבית חולים מרחבים. נשואה ואם לשניים. הכול יש לאף אחד הוא ספרה הראשון.