במפנה המאה השבע עשרה חייתה בפראג אישה יוצאת דופן – רבקה בת מאיר טיקטינר. היא הייתה אישה מלומדת, ששלטה גם בלשון הקודש, ונהגה לדרוש דרשות בבית הכנסת בפני בנות קהילתה. היא אף הותירה אחריה יצירה שעֶרכהּ לא יסולא בפז: הספר הראשון  שכתבה אישה יהודייה – ספר המוסר מינקת רבקה, שנכתב ביידיש. בספרה התוותה לבנות דורה את הדרך הראויה להתנהלותה הדתית של האישה ולניהול בית ומשפחה שישמשו מסגרת הולמת לחיים יהודיים. הספר כתוב בלשון חיה, מבוסס על מקורות תורניים רבים, ומתובל במעשיות ובמדרשים, במשלים ובמשחקי מילים. יצירה זו היא ביטוי נדיר לעולמה הרוחני של יהודייה למדנית בת העת החדשה המוקדמת ולהשקפותיה באשר לתפקידים הדתיים של האישה.

זהו התרגום הראשון של הספר מיידיש לעברית, והוא מלווה בהערות לטקסט ובמבוא מקיף ובהיר על המחברת ועל עולמה החברתי והרוחני – בפראג הקוסמופוליטית בתקופתה ובתוך קהילה דתית־נשית תוססת. המבוא גם מציג את הרעיונות המרכזיים העולים מחיבורה של רבקה בת מאיר, ועומד על ייחודו כיצירה שכתבה אישה.

המתרגמת ומחברת המבוא וההערות, ימימה חובב, היא היסטוריונית המתמחה בהיסטוריה תרבותית ודתית של יהודים בעת החדשה. ספרה עלמות אהבוך: חיי הדת והרוח של נשים בחברה האשכנזית בראשית העת החדשה ראה אור בשנת תשס''ט בהוצאת כרמל. עד כה פרסמה גם שני רומנים העוסקים בנושאים היסטוריים, בהוצאת ידיעות ספרים: 'אורנים' (תשע''ז) ו'אי החירות' (תשפ''ב), שהיה מועמד לפרס ספיר.