תעשו לי טובה, אל תתלהבו עדיין, זה רק מעצבן אותי. חכו שנייה, תנו לי רגע להסביר מה מי מו. אני יודע שזה ספר על המזרח, אני יודע שאתם בדיוק חזרתם מהטיול או חשבתם לטייל או קיבלתם את הספר מאיזה לוזר מבסוט על עצמו שאמר שזה ספר דווקא לא רע.

תנו לי לנסות להרגיש קצת מיוחד.
אני לא כמוכם.
לא כרגע.

אני אולי נשמע לכם בן אדם קצת מעצבן, אבל האמת היא שכתבתי את הספר הזה בשבילכם. אם גם אתם שאלתם אנשים איך היה להם הטיול, והם ענו לכם "וואו", עם עיניים מתגלגלות למעלה כאילו הם היו בגן עדן, ואז כשאתם טיילתם, והתהלכתם ברחובות של המדינה שהייתם בה ואמרתם לעצמכם – מה דפוק בי? לא וואו לי. אני כאן כדי להגיד לכם שהם משקרים. ראיתם פעם מישהו ש"'וואו"' לו בזמן אמת?

אז למה הם גורמים לנו להרגיש ככה רע?

זה סיפור על טיול אמיתי במזרח. להיות על גג העולם וגם על הפח של הפח. לכבוש את הפסגות של האנפורנה על סוס, וגם על לא להירדם כל הלילה כי דפקתם שנ"צ ארוך מדי. לפגוש את הדאלי לאמה ולהידחק ברכבת סרי־לנקית, להסתכל על חוף טורקיז מהאגדות, ובכלל להתגעגע בכלל לקניון סירקין.
כי חלאס, בואו נפסיק לשקר לעצמנו, לא הכול וואו.
אז תודו לי אחר כך.
שלכם, רובי כצנשטיין.
מפתח תקווה.