ים אחרון

המשוררת והסופרת אסתר אטינגר, בספרה החדש סיפור אשכנזי הופכת בלשית משפחתית מרתקת. במין אובססיית תיעוד וכתיבה אישית היא בונה סיפור מתח סביב משפחתה עד שהרגיל והשגרתי, בשל סגנונה הנדיר והציורי, ובשל רוח התקופה הסעורה דאז, הופך לייחודי ואף חריג, ואינך יכול להפסיק לקרוא מתוך סקרנות לדעת כיצד היא מתחקה, אחר מה שהסופר הנפלא א.א. קבּק קרא תולדות משפחה אחת, כשבמרכז עומדות הנשים. זהו ממוּאר פמיניני־פמיניסטי, טבעי מאוד המחולק באורח דיכוטומי: בחלקו הראשון עוקב הספר אחרי שלוש נערות בנות המשפחה בתקופת השואה, שגורלן לא נודע, ובו גם סיפור אהבה עדין ומיוחד; החלק השני, מוקדש למכתבים שנשלחו מהמשפחה בפולין לקרובים בארץ לפני מלחמת העולם השנייה, מכתבים שרובם לא נענו. המחברת נטלה על עצמה את המשימה לענות למכתבים ולחשוף את חיי הדמויות במציאות, ובעזרת הדמיון הספרותי להשלימם. אטינגר מוכיחה שוב לאחר ספרה הראשון, הרומן פלא לילה (פועלים, הקיבוץ המאוחד, 2005) זוכה פרס הנשיא תשס"ו, וספרה השני, הנובלה, שלום לך דודי (כרמל, 2021), שהייתה מועמדת לפרס ספיר, שהיא מהקולות הליריים הנדירים בסיפורת הישראלית.