תגיד אבא

אנחנו לא מוכנים לילד. לעולם לא נהיה. לכן החלטנו ללכת על זה.

איך נראים החיים האמיתיים אחרי לידת תינוק? איך נראים החיים שאחרי אובדן השינה, דעיכת הזוגיות, עזיבת העבודה בארבע אחר הצהריים, הלילות הטרופים והימים שאיבדו צורה? ויותר מכך: איך נראים החיים אחרי שהחיים הקודמים שלנו נמחקו? אחרי שהפכנו לאנשים שפעם לא ספרנו – אנשים עם ילדים? איך נראית החרדה האינסופית? איך נראה אחר צהריים נוסף של דכדוך בגינת הנדנדות?

בתגיד אבא, המבוסס על טורו האישי במוסף "7 ימים", לוכד רענן שקד את ההורות החדשה: זו שידעה שיהיה קשה, אבל לא תיארה לעצמה שעד כדי כך. זו שעושה הכנה ללידה אבל לעולם לא תהיה מוכנה למה שיבוא אחריה. זו שמתמודדת עם החרדות, הבית שהופקע, הזחילה המתעכבת, החברים שהתרחקו, הכסף שנשפך, החופשות שבוטלו, שיברון הלב שבהבנה כי אין דרך חזרה. ומעל הכול – אהבה כמו שמעולם לא תכננת לאהוב, אהבה שהופכת את כל זה ל... אוקיי, כמעט נסבל.

הורות היא עיסוק בודד. תגיד אבא הוא ספר שכל הורה חדש חייב לעצמו כדי לנסח לעצמו ביתר קלות את מחשבותיו. כדי להרגיש קצת פחות לבד. כדי לדעת שבסוף, כל זה יהיה לא רק כדאי אלא רק פרק ראשון.

"אנחנו מצליחים להיות חתן וכלה כמו כולם. ולבחור קייטרינג כמו כולם. ולשכור דירה ולשלם משכנתא כמו כולם. אפילו ללכת לקורס הכנה ללידה ולקרוא את הספר עם השעון כמו כולם. רק שאז מגיעים הילדים, ואנחנו ההורים שהכי דואגים מכולם. זה המקום שבו הטור של רענן קולע לי מדי שבוע בול בלב."
גפי אמיר, מתוך ההקדמה לספר