לא די גם בכך שיש זיכרונות, קראתי בספר של נסיך המשוררים. רק שעה שהם הופכים להיות דם בתוכנו, מבט ומחווה, אלמוניים ובלתי נפרדים עוד מעצמנו, רק אז ייתכן כי בשעה נדירה מאוד תיווצר ותעלה מתוכם המילה הראשונה מבית של שיר. התפתיתי לשקרים של רילקה. האמנתי שעליי להתנסות, לנצור את הזיכרונות ואף להיפטר מהם, ואז, בשעה נדירה מאוד, תיווצר מאליה המילה הראשונה וכו'. ובכן, הבטתי. את מה שראיתי ברחוב לא ראה איש. את זה ידעתי. להביט למדתי מאמא שלי; גם זאת ידעתי היטב. ובכן, חיכיתי.

אֵם או אב מתעתעים, שחייהם קודש לאמנות או לרעיון – זהו מוטיב חוזר במשפחתה של המחברת. סיפור המשפחה נע בדילוגים בין רוסיה הצארית, פלשתינה, קהיר, ניו יורק ותל אביב וירושלים של ימינו. הדמויות בה הן ססגוניות ויוצאות דופן, ותולדות צערן ואכזבותיהן שזורות בתולדות הארץ. נעמה צפרוני מעלה לנגדה סצנות מן העבר, מרכיבה על גביהן התרחשויות בהווה ומביטה בתוצאה בתשומת לב. כמו בלשית, היא חותרת לפענח את הסוד (או את האין סוד) שבלב הסיפור, ואת ההחמצה הגדולה.

נעמה צפרוני נולדה ב-1956 בירושלים. למדה היסטוריה ופילוסופיה באוניברסיטה העברית, הייתה עורכת משנה של מגזין ארץ אחרת. כיום היא מתאמת טיפול בהוסטל לפגועי נפש ומלמדת טאי צ'י צ'ואן וצ'י גונג. פרסמה מסות על ספרות, על קבלה ועל פסיכואנליזה בארץ אחרת, הו ופסיכולוגיה עברית.