לבא אל הקודש

הדות או מקדש, זו השאלה.
ההתעוררות אל המקדש בזמננו היא דרמה דתית, תיאולוגית ופוליטית. באמצעות פעילותם של שוחריו חוזר המקדש — ששכן כמעט אלפיים שנה בזיכרון ההיסטורי, בשפה הריטואלית ובמרחב המיתי — אל ההווה הריאלי.
דרמה זו עומדת במרכזו של לבֹא אל הקודש.
נקודת המוצא של המחבר היא של אדם דתי המבקש להיות נאמן למסורת אבותיו. מתוכה, הוא מציב את אתגרי החזון המקדשי ובוחן באמצעות מחקר חלוצי את דרכי ההתמודדות איתם בהגות הדתית בת זמננו; מולה, הוא מציג התייחסויות ביקורתיות במסורת כלפי חזון זה ומצביע על קיומו במקורות של חזון דתי מקביל, ולעתים אף מועדף: חזון קדושת האדם והחברה.
חזרה של המקדש ושל עבודת הקורבנות מאיימת על המסורת היהודית הנוהגת עד כדי סכנה להמשך קיומה, בעוד חזון הקדושה מוטמע ביסודותיה. לבֹא אל הקודש קורא להציב את חזון הקדושה כיעד הדתי הבלעדי, לשמוט את הציפייה למימושו הפיזי של המקדש ממרחב השאיפות הדתיות, ולהותירו בצדה ההיסטורי והסימבולי של המסורת – ובו בלבד.

מאיר קראוס היה מנהל-מייסד של הישיבה התיכונית נווה שמואל, ראש מינהל החינוך של ירושלים ומנהל מכון ירושלים למחקרי מדיניות. כיום הוא עמית מחקר במכון שלום הרטמן. ספרו הקודם (עם שותפים) הוא מבוא למשא ומתן על עתיד ירושלים.