לחיות כדי לספר

 "החיים אינם מה שחיית, אלא מה שאתה זוכר והאופן שאתה זוכר אותם כדי לספרם." 

"כל דבר, ברגע שנח עליו מבטי, העיר בי תשוקה קודחת לכתוב כדי שלא למות", מעיד על עצמו גרסיה מארקס בכרך הזה - הראשון משלושה - של סיפור חייו. ואמנם סיפור חייו של הסופר כפי שהוא מסופר כאן הוא גם סיפור לידתה והתגבשותה של המזיגה המושלמת בין החיים לכתיבה, בין החיים לסיפור, העומדת במרכז יצירתו. מזיגה מושלמת עד כדי כך שאין להבחין בה בין אמת לבדיון, כי האמת אולי בזויה והבדיון תמיד אמת: האמת העמוקה של המספר ושל דמויותיו, אף אם לא קרו הדברים בפועל ממש.
כך אפוא גם האוטוביוגרפיה הזאת, שקוראים רבים כל כך ציפו לה.
גרסיה מארקס האדם והסופר הוא גיבורה החי והמספר, של האוטוביוגרפיה הזאת, והוא מספר על עצמו ועל ידידיו, על חבל מולדתו ועל בני משפחתו הרבים לדורותיהם, ומעמיד תמונות ודיוקנאות נפלאים של אנשים ומקומות, כפי שהוא זוכרם וכפי שהוא מבקש שיוסיפו להתקיים באמצעות כתיבתו.