הבוזזים

אחת מיצירות המופת הקומיות של ויליאם פוקנר, הבוזזים (בתרגום הקודם, החומסים, הוצאת עמיחי 1963), יצאה לאור ב-1962 וב-1963 העניקה לפוקנר את הזכייה השנייה בפרס הפוליצר.
מבעד לעיניו של ילד (שכבר נהפך לסבא), מצייר פוקנר תמונה נוסטלגית מן הדרום של ארצות-הברית בתחילת המאה העשרים, עם הולדת המכוניות הראשונות.
בסיפור הרפתקאות קליל ומחויך, אך גם עמוק ונוקב, הוא מתאר את מסע החניכה של לושס פריסט, ילד בן אחת-עשרה, המתלווה אל בון הוגנבק, עובד ותיק באורוות המשפחה, ואל נד מקסלין, קרוב משפחה שחור-עור. ביחד הם גונבים את המכונית של סבו ונוסעים מן העיירה ג'פרסון שבמדינת מיסיסיפי אל בית בושת בממפיס שבמדינת טנסי, שם נמצאת אהובת לבו של בון.
זהו ספרו האחרון של פוקנר, שגם בו הוא נוגע בסוגיות מהותיות, כגון מעמד האישה, יחסים בין-גזעיים, עוני ועושר ועוד, אך הפעם הוא עושה זאת בהומור וברוח טובה של אדם מפוכח ומפויס, בשנות חייו האחרונות