מגן הדרורים

האלים שלחו מפלצות לחמש הממלכות כדי להזכיר לבני התמותה שעליהם לכרוע ברך בפניהם ולציית להם.
אני כרעתי ברך כל חיי, עשיתי כרצונם וכרצונו של אבי. כנסיכה, חובתי היחידה היא לחבוש את הכתר ולציית למלך.
מעולם לא נועדתי לשלוט. מעולם לא נועדתי להילחם. ומעולם לא הייתי אמורה להיות הבת שתחתום בדמה על אמנה עתיקה.
אבל כל זה השתנה ביום הגורלי שבו נכנסתי לחדר הכס של אבי. ביום שבו צייד מפלצות אגדי הפליג אל חופי ארצנו. ביום שבו נסיך הרס את חיי.
עכשיו אני חוצה ארץ בוגדנית לצידו של לוחם שבז לי בדיוק באותה מידה שאני בזה לו, כשאני מחויבת לעתיד שלא בחרתי ולבעל שאני בקושי מכירה.
כולם רוצים שאהיה משהו שאני לא - מלכה, מרגלת, קורבן.
אבל מה אם אסרב למלא את התפקיד שנבחר בשבילי? מה אם אקבע לעצמי חוקים משלי? מה אם טמון כוח בעובדה שאנשים אינם מעריכים אותי כראוי?
ומה אם, לראשונה בחיי, אשתמש בו?